"אני שמח שאני מצחיק אותך" נאמג'ון שילב את ידיו על חזהו, בוחן במבט משועשע את הבחור אדום הפנים שלא הפסיק לצחוק מולו.
"אתה לא מצחיק אותי!" ניסה אדום הפנים להכחיש במבוכה, פרצי צחוק קטנים ובלתי נשלטים עדיין יוצאים מפיו
נאמג'ון הרים את הסכין וניסה שוב לחתוך את הבצל שלא הסכים להיחתך, גורר גל של צחוק נוסף מג'ין
"עדיין מכחיש?" שאל, מפנה את חוד הסכין לעבר ג'ין באיום
ג'ין צחקק, מושיט את ידו לעבר נאמג'ון "אפשר?"
"אתה יודע איך להשתמש בזה?"
"תבדוק אותי" נאמג'ון העביר את הסכין לג'ין בפקפוק קל
"תזהר מזה. הכלי הזה מסוכן" התרה בו בקול מזהיר
בשתיקה לקח ג'ין את הסכין, והתחיל לקצוץ את הבצל במקצועיות, מגחך למראה עיניו של נאמג'ון שהתרחבו בפליאה.
ג'ין לקח את הבשר שנאמג'ון הפשיר וחתך אותו לקוביות קטנות מוסיף אותו לבצל המטוגן, מטבל ומוסיף ירקות.כשסיים, התיישב ליד נאמג'ון שהביט על כל מה שעשה בשתיקה
"אני רוצה לבשל לך תמיד"
"אם זה בשביל להכיר תודה, זה שאתה כאן זה התשלום בשבילי, ג'יני. אתה לא צריך לעשות כלום" נאמג'ון הוציא מהמקרר פחית קולה, מושיט אותה לג'ין
"תמיד אהבתי לבשל" אמר ג'ין, פותח את הפחית, נותן למשקה המבעבע לעבור בגרונו
"אבל אשקר אם אגיד שאני לא עושה זאת כשתלום על המגורים שלי כאן"
"אתה לא חייב"
"אני רוצה" על פניו של ג'ין עלה מבט מרדני כאילו חזר באחת לגיל הנעורים
"עכשיו כשאני חושב על זה, אולי זה לא יהיה רעיון כזה גרוע.." נאמג'ון רחרח את האוויר שהיה מלא בריח טוב של בשר
••••
"אני ממש מעריך אנשים שמבשלים אף פעם לא הצלחתי לבשל" נאמג'ון נעץ את המזלג ללא מאמץ בנתח הבשר שנח בצלחתו, מכניס את הבשר לפיו, מתענג על הטעם העשיר "הבשר מצוין"
"ואני אף פעם לא הצלחתי להבין אנשים שלא מצליחים לבשל" ג'ין לקח את הקערה של הבשר, מופתע לגלות שנשאר רק מספר חתיכות בודדות "רוצה קצת?"
"כן בטח" נאמג'ון מיהר להושיט את הצלחת לכיוון ג'ין בלהיטות
"זללן"
נאמג'ון טפח על בטנו "אתה מבשל כל כך מדהים שקשה לי להפסיק לאכול"
"נגמר לי הבשר.." נאנח ג'ין מביט בעצב קל בצלחתו הריקה
"תפתח את הפה, היונג"ג'ין פתח את הפה, נותן לנאמג'ון להכניס לפיו חתיכת בשר גדולה ורכה, אצבע רכה עברה על שפתיו מוחה את טיפות הרוטב החצופות שנטפו עליה, בוהה בגומות היפיהפיות שנגלו אליו מחיוכו הקורן של הבחור שמולו.
"זה היה הבשר שלך.. לא היית צריך להביא לי" מחה ג'ין, סמוק כולו
"אני כבר שבעתי"
YOU ARE READING
רק לא זה (סיפור גמור)
Romanceהיה זה יום יפה. השמיים היו כחולים, צחים, וקרני השמש החמימות ריצדו בעליזות על פניהם של האנשים. מדשאות הדשא היו נראות ירוקות ורעננות מתמיד, ועל העצים נראו טיפות מים קטנות, שקופות, שנתנו לכל זה נופך אלוהי. אנשים חלפו ברחוב, מחייכים, מאושרים, מדברים אחד...
