כאב לי פיזית לכתוב י"ח ולא לנצל את ההזדמנות לכתוב ח"י לחופה. ערסים, בייני"שים ואולפניסטיות יסכימו איתי.
*********
קרן שמש רקדה בעדינות על פניי.
התמתחתי וכאב עמום פעם בצלעותיי.
היה לי חלום כזה מוזר...
סבתא שלי גילתה את אליזבת׳ ואז התחילה לנסות לפגוע בה בעזרת אש כסופה... ואז פלטשר הגיע כשהוא מכוסה בדם של זומבים...
ומשום מה גם אליס וסוזן היו שם...
ואז הלכנו להרוג כולנו את הזומבים בעזרת מחבטי בייסבול, מגפיים מכושפים, משקפיים מרושעות וסוכריות מתפוצצות...
ולאליס הייתה חרב? לפלטשר היה להביור מדאודורנט ומצית...?
ואיכשהו הכל היה באשמת ג׳וי וורן שניהלה את המתקפה נגד הזומבים בתור נקמה מוזרה באליזבת׳...?
אני זוכרת שהיא הכריחה אותנו להיכנס למוח שלה. ומשום מה ראיתי את הפעם ההיא שגלשתי על מזרון בבית הספר וחטפתי את הזעזוע מוח הראשון שלי.
ואז אליזבת' ירתה על ג׳וי כדור אש ואיכשהו זה גרם לג׳וי להיכנס לראש שלי וכולם חשבו שהיא שולטת בגוף שלי.
זה היה ממש מוזר....
פקחתי את עיניי.
"הגיע הזמן." הרגשתי את הלסת שלי זזה.
"אוי, לעזאזל. את עדיין שם?" התלוננתי.
"אל תשתמשי בשפה כזאת!" היא התרגזה. "לא אני האחת שהתחילה עם הביקורת. ואת עדיין במיטה."
"לעזאזל זה לא קללה, זה מקום. זה כמו שאגיד אוי, הונולולו. וזה בגלל השטויות שלך ששברו לי כמה צלעות והכריחו אותי לשתות סטיקלייט מכושף עם טעם של דלק." השבתי.
לפחות הראש שלי לא הסתובב ב360 מעלות, המיטה שלי ריחפה או קיבלתי קול של מעשנת כבדה.
הסתכלתי סביבי.
על השידה לצידי עדיין היה הבקבוקון הריק שהכיל את הסטיקלייט המכושף שיש לו טעם של דלק.
הבקבוק עדיין העלה אדים.
"מה היה בדבר הזה...?" מלמלתי.
הושטתי את ידי למראה הקטנה לצד הבקבוקון המוזר כדי לבדוק שאני לא נראית כאילו יצאתי מתוך טלוויזיה.
הצלקות החדשות נראו ישנות פתאום, שייכות במקומן בין הצלקות מהתאונה.
הייתי קצת חיוורת יותר מהרגיל והעין הכחולה לא גרמה לי להראות שפויה במיוחד אבל לא נראיתי כאילו שרדתי את תחילת האפוקליפסה.
שאריות החומר הזהוב המוזר נשארו על פניי כרסיסים קטנים שזרחו כמו נצנצים.
מקווה שזה לא נתקע בכל מקום כמו נצנצים, כי נצנצים זה ההרפס של האומנות.
"אני מופתעת שהמראה לא התפוצצה עדיין מהכיעור." ג׳וי גיחכה.
"מי שמדברת." גלגלתי עיניים והנחתי את המראה על השידה.
"עזי דבי טבחא שמינא מינאי!" שמעתי את אליס צועקת מהסלון.
"אליס וסוזן פה!" שמחתי.
זרקתי את השמיכה שלי הצידה במהירות.
YOU ARE READING
על רגל אחת
Fantasy"יש לי יותר מזל משכל, ועם איך שהמזל שלי נראה- כנראה שאין הרבה תקווה עבורי." החיים של קת'רין "לוליפופ" דשווד הם לא להיט, בלשון המעטה. היא איבדה את הוריה ואת רגלה בתאונת דרכים, ולאחר החלמה ארוכה של חודשיים-שלושה, נאלצת לעבור מעיירה מקסימה במרכז אנגלי...
