המקום הנכון🥀

הַפַּחַד לְהִפָּגַע אוֹ הַפַּחַד לָמוּת?

8:00
קמתי בבוקר לאחר לילה מעייף ומתיש עם נתנאל.
אני עדיין לא מעכלת את מה שהוא אמר לי אתמול- ״אני אפסיק את העיניין עם שחר, רק אם תבקשי״-

מילותיו של נתנאל היו כל כך אמיתיות וכנות..
אבל,
אין בי אמון. כל מי שמכיר אותי, נטלי טולדנו, יודע שהיא לא מסוגלת לסמוך על אף אחד.
לפעמים הייתי רוצה להיות שונה, להיות כמו כולם, אחת שיכולה לבטוח.

אני מפחדת להיפגע, אז אני פשוט נמנעת מזה.
הפחד להיפגע מרתיע אותי יותר מהפחד למות.

״אלה״ נגעתי בראשה של אלה.
״התגעגעתי לבקרים שאת מעירה אותי״ אמרה אלה ומשכה אותי עלייה, כן כן לא אלייה אלא עלייה.
מצאתי את שנינו שוכבות אחת על השנייה ושנינו צוחקות.
הבנות האחרות היו בשוק.

״יאללה קומי אני גוועת״ אמרתי לאלה.

אלה ואני יצאנו לכיוון החדר אוכל, ההליכה הייתה משהו כמו 10 דקות אז ניצלנו את הזמן בלהתעדכן בדברים חדשים.
״כל הימים שלא היית פה שחר הייתה בעננים, הייתה יותר מחוייכת, יותר נחמדה אפילו, את מאמינה?״ אמרה אלה בחיוך.

״אני באמת מרחמת עלייה אני לא יודעת מה היא רוצה ממני״ אמרתי בכנות.
״זה בגלל שאת כוסית אחותי ונתנאל קצת חם עלייך״ אמרה אלה וקפצה עליי ועדיין המשכנו ללכת כשהיא עליי ואני עלייה וכולנו צחוקים.

המשכנו ללכת וראיתי את שחר ונתנאל מחובקים ומשוחחים בניהם.
אני שונאת אותו! אני שונאת אותך נתנאל!!!!!!!
אתמול אמרת לי שאתה תסיים את זה אם אני אגיד אבל בגלל האגו שלך והאגו שלי זה לא נגמר העיניין עם שחר.

״נטלי את רואה מה שאני רואה בשעה 12״ אלה אמרה לי.
״כן אני רואה, מעדיפה לא להסתכל״ אמרתי לאלה.
״חכי תראי- נ ט ל י ״ צעקה אלה את שמי, אמאל'ה אני חולה עלייה.
נתנאל ישר הסתכל לכיווננו ואחריו גם שחר.
אני ואלה שיחקנו אותה כאילו אנחנו צוחקות ממשהו, שלא יראה חשוד.

״בננות חכו רגע״ צעק מישהו, הסתובבנו וראינו את חן.
אחחח הגורל.
חן רץ במהירות לכיוונו.
״התגעגעתי אלייך יפה שלי״ אמר לי חן בהתנשפות וחיבק אותי חזק.
לא ידעתי מה להגיד, כי לא התגעגעתי אליו. וואו זה נשמע רע.

אבל פשוט כזה לא התגעגעתי אליו, הוא לא היה חסר לי כדי שאני אתגעגע אליו.
״מה קורה חן?״ שאלתי בחיוך.
״בסדר היית חסרה לי פה״ אמר.
״כן? גם לי היה חסר הבסיס״ אמרתי.
״ואני?״ שאל עם חיוך.
״ברור״ אמרתי בנחמדות.

״בוקר טוב״ שחר לפתע התגלתה לפנינו.
״בוקר טוב המפקדת״ אמרנו כולנו ביחד.
״איך את מרגישה נטלי?״ שאלה שחר.
״ברוך ה׳״ אמרתי
״נתנאל צריך לדבר איתך אז אחרי האוכל תחפשי אותו״ אמרה שחר בכעס.

מה הוא רוצה? שישחרר כבר. כאילו לא ישחרר אבל עדיין.
״הוא מדבר איתך הרבה אני רואה״ חן פתאום הוציא מהפה שלו את זה.
״כן בטח משהו שקשור למרפאה״ תירצתי.

אלה חייכה אליי והלכנו לחדר אוכל.
נשבעת הוא הוציא לי את התיאבון.
אוף הוא מושך אותי אליו כל פעם מחדש, באמת נמאס לי כבר.
״טוב אני אלך לדבר איתו אלה״ אמרתי לאלה.
״בהצלחה אהובתי״ אמרה אלה.
אני באמת צריכה את ההצלחה הזאת.

חיפשתי את נתנאל בחדרים של המפקדים ומצאתי אותו.
הוא היה עם המדים כשהם מקופלים בידים, איזה ידיים יש לו, ואו !
״חיפשת אותי המפקד?״ שאלתי את נתנאל.
״כן״ אמר נתנאל והתקרב אליי.
״הייתי רוצה להיות במקום חן באותו רגע״ לחש נתנאל בקול מושך לאוזניי.

״דווקא היה נראה שכיף לך״ אמרתי והתכוונתי לזה שהיה עם שחר.
״טולדנו שחררי משחר את לא מבינה שאיתך זה מיוחד? אמרתי לך אתמול משהו על זה, אמרת שסבבה לך המצב לא?״ אמר נתנאל ועדיין היה קרוב אליי.

״לא לא סבבה לי, תגמור את זה״ אמרתי את האמת.
הרי מה אכפת לי אם הוא יגמור את זה עם שחר או לא?
זה מבחינתי מעולה שיגמור את זה איתה.

הבטחתי וקיימתי לפרק נוסף,
אוהבת🌸
מוזמנות להגיב ולשאול שאלות 🌺