story about depression

💜חלק 1 -קצת על החיים של יון

(ממליצה לקרוא עם השיר hold on ברקע
אוהבתת תהנו🧡)

"אאוץ' די אתה מכאיב ליי" *מכה* "עזוב אותי בבקשה אני מתח..*מכה*..ננת (בוכה) *מכה* בבקשהה עזוב אותי יון אמרה לאחיה הגדול אבל הוא לא שמע ..הוא התעלם ממנה כרגיל... ולאחר כמה מכות נוספות כשיון תוך כדי בוכה ומתמלאה סימנים כחולים ..אדומים..ושחורים.. לאחיה התקשרו "יש לך מזל כנראה" *נתן לה בעיטה בבטן והלך* יון שכובה על הרצפה מלאה בכאבים בכול מקום בגוף אפילו מקומות שהיא לא ידעה שקיימים
היא קמה (בקושי) ..והיא ישר רצה לאבא שלה ..(ההורים שלה גרושים לפני זה היא הייתה אצל אמה) היא רצה ורצה כולה בוכה מכאבים
נק' מבט יון:
לפני שנכנסתי לבית ניגבתי את כול הדמעות בדקתי במראה שהייתה לי בתיק עם ראו שאני בוכה...חייכתי חיוך מזויף ונכנסתי
"אבאא.."  'מעניין עם הוא בבית' יון חשבה לה "אבאא" אבל אף אחד לא ענה... "כמובן חחח למה שהוא היה בבית ..
אני רק חייה בסרט מרגע לרגע שהוא היה בבית ..
בטח יצא עם אחת מהזונות שלו" (יון דיברה לעצמה)
נכנסתי לחדר שלי ונעלתי ת'צמי לקחתי את היומן
אישי שלי והתחלתי לכתוב:

'די נמאס לי ..כול כך קשה לי
ואין מי שיהיה שם בשבילי אין פשוט
אני לבד בעולם הזה כולם יצטרכו אותי שירצו
ממני דברים ..וזה כול כך קשה ..נמאס לי לחיות
אין לי כוח.. זה סתם עול
אולי עדיף שאני לא אהיה ..
למי אני מועילה
לפי מה שאני רואה
לאף אחד!
קשה לי וזאת עובדה
נמעס לי כול כך כול פעם להסתיר את זה
כול פעםם אבל כול פעםםם
אני נותנת את החיוך המזוייף
את הצחוק הכוחני
די ! 😔
בבקשה דיי😣
נמעס לי לחיות !
בא לי רק ללכת לישון ולא לקום בבוקר
בבקשה בבקשהה!! '

מייד לאחר מכן סגרתי את היומן שמתי במגרה שלי
ונכנסתי להתקלח
לקחתי בגדים ..מגבת ונכנסתי
בכיתי לכול אורך המקלחת ..

לאחר המקלחת קיבלתי הודעה מקאנגי (ידיד שלי) להפגש איתו בפארק :

קאנגי : בואי לפארק מחכה לך 😘
יון: אין לי כוח
קאנגי: לא נראלי ששאלתי חחח מחכה
יון: פעם אחרת
קאנגי : בואי או שאני יבוא לקחת אותך
יון : פפפפ טוב😒

(סיום נק' מבט..)

יון שמה מכנסי ספורט צמודים(נייק) וגופייה לבנה
ונעלי ספורט של נייק
ועשתה קוקו גבוה..

היא שמה אוזניות לטלפון ויצאה בריצה
לפארק כשהגיעה היא לא ראתה את קאנגי
אז היא ישבה על הספסל וסימסה לו 'אפוא אתה?' היא כיבתה את הטלפון והסתקלה לרצפה בשילוב ידיים
היא הייתה ממש קרובה מלבכות, אבל אז הופיע
קאנגי "הנה אתת קחי ..." קאנגי הושיט לה גביע עם גלידה יון חייכה והודתה לו,
"ייאלה ספרי"  קאנגי ישר אמר ..הוא ממש קורא את יון ..הרי הם חברי ילדות
"אח שלי" היא הסתכלה על הרצפה
קאנגי ישר חיבק אותה חיבוק שרק קאנגי
יוכל לחבק חיבוק חם ואוהב..מכול הלב
"אני כאן בשבילך" לחש לה יון הודתה לו וחיזקה את החיבוק אליו ..
היא בכתה על הכתף שלו
למרות שיון היא ילדה שלא מראה את זה
שהיא עצובה אולי אפשר לקלוט שהיא מופנמת ומרוחקת כזאת אבל היא לא אומרת בדרך כלל תצרות שלה..ויותר מהכול ...
את הבכי שלה
"יון ספרי לי מה קרה.." קאנגי אמר לפתע
"אני פוחדת כול כךך
אני לא רוצה להיות בבית שלי שנייה אחת
קשה לי שם ואני לא בנוח שם ." יון אמרה לו ..
אבל כמובן שקאנגי הבין אותה ואמר
"תשני אצלי!" "ממ..מה אבל ההורי.." יון התחילה לומר אבל קאנגי קטע אותה ואמר
"אני יטפל בהכול .. אל תדאגי רק תדאגי להגיע ..."
"ט..טוב"
"ייאלה בואי נלך ..."
"ממ..מה? לאן"
"אליי טיפשונת"
"טוב" הפעם יון חייכה אבל לא מזויף סופסוף..
הם התחילו ללכת
והגיע הערב..
הם ישבו לאכול וראו סרט קומדיה ביחד
הרבה זמן עבר מאז שיון ככה נהנתה וצחקה
לאחר מכן הלכו לישון.
יון לא הצליחה להרדם ..וקאנגי רק הסתכל עליה ודאג לה ..שתישן הוא שם לב שהיא לא נרדמת וחיבק אותה ממאחורה🥵
יון שמחה ממש ...

-בוקר-
יון ישנה ,וקאנגי הכין לה ארוחת בוקר, שהיא קמה
אמר לה "בוקר טוב נסיכה ..יאללה
צחצחי שיניים ובואי לאכול"
הבית היה מלא ניחוחות ..
לאחר שיון צחצחה שיניים ,היא שאלה מזה כול הריחות האלה ? קאנגי אמר לה שליותר מאוחר
הכין עוגה
הם אכלו ..ולאחר מכן יון הייתה צריכה
לחזור לבית ואז בערב להיפגש שוב עם קאנגי
קאנגי ליווה אותה נתן לה נשיקה בלחי חיבוק ואמר לה שלא תדאג שהכול יהיה בסדר כול עוד הוא שם... והלך

היא קפצה באושר לבית שלה אבל אז ראתה את אחייה ..
"איפוא ישנת"
"אה ..אה א..צל ק..ק ..קאנגי" (אמרה בגמגום)
"ואני הרשתי לך?"
יון שתקה
"אני לא זוכר ששאלת .."
יון שתקה ועל סף בכי
נתן לה *אגרוף בכתף של יון*
ליון כבר התפרץ הבכי והיא החזיקה את הכתף שלה ביד השנייה
הוא החזיק אותה בכתפיים ונתן לה בברך שלו
מכה לבטן של יון
יון נפלה מכאבים
קשה לה לנשום והיא בוכה ובוכה..ובוכה
"אני מצטערת..בבקשה פעם הבאה אני ישאל.."
"אבל הפעם לא שאלת ...חח לא נראלי את תזכרי ..*מכה ביון* אני צודק.. *מכה* אני תמיד צודק ...*מכה*
אמא שלהם הגיעה
אבל היא אדישה ולא ממש אכפת לה מיון ,היא
רק אמרה לאחיה לעזוב אותה ונכנסה לבית
אחייה התכופף ליון החזיק לה את הסנטר
עם האצבעות שלו ,התקרב אליה לפרצוף ולחש ליון:  " את לא שווה כלום" ונכנס לבית
יון נשארה על הרצפה בוכה ..עם כאבים  ..ועם קשיי נשימה ...
קאנגי בא עם העוגה ליון
ואמר "יוןן הגעתי מקווה שלא הקדמתי יותר מידי חחחח" ואז קלט את יון על הרצפה
הוא ישר הניח את העוגה ורץ אליה הוא הרים אותה עם שתי הידיים ושם אותה על ספסל , אחרי שהוציא אותה משטח הבית שלה הוא חיבק אותה 

נק' מבט קאנגי:
'אני לא איתן שיפגע בה יותר אני מבטיח ..לילד הזה אין גבולות מי הוא חושב שהוא הבן זונה הזה שיישרף אמןן '
נתתי ליון חיבוק ובכיתי
"אני מצטער...אני מצטער שלא הייתי איתך שם שלא דאגתי לך ..שלא הגנתי עלייך.. ושלא סבלתי איתך" הוא חיבק אותה חיבוק ממש ארוך
"אני אוהב אותך אני רוצה שיהיה לך רק טוב"
יון פשוט לא הפסיקה לבכות אבל הפעם זה היה בכי שקט (כזה שעייפים אז יש בכי כזה רק שלה היה עם המון דמעות וזה...) היא הסתכלה  למטה
כולה מלאה בסימנים
וכאבים
"אל תבכה זה לא אתה זה אני וזה תמיד יהיה אני ..אני מניחה"

זה היה החלק הראשון אשמח לשמוע דעות
אוהבת אותכם כול כךךך😍😍😍
את מי יותר אהבתם ?
למי אתם מתחברים?
מה שנאתם/אהבתם בסיפור?