Why Did You Leave Me? - Harry Styles Fanfiction

Prologue

אני פוקחת עיניים ומסתכלת על השעון, מי דופק בדלת בשעה כזאת?

"מרי!! מרי מרי מרי מרי תפתחי!" שמעתי צעקות מעבר לדלת בעודי מתקדמת אליה, מנסה לפקוח עיניים ככל שאפשר.

"מה קרה?" שאלתי באדישות בזמן שפתחתי את הדלת.

"מרי אני חייב לדבר איתך!" הוא אמר בהתלהבות יתרה, שלא כל כך אופיינית לו.

"מה גורם לך להעיר אותי בחמש לפנות בוקר ולדפוק בדלת שלי כמו מטורף הארי?" שאלתי, מתיישבת.

"מרי" הוא הכריז מבלי להגיב לשאלה הקודמת שלי.

"התקבלתי לאודישנים".

אוי לא.

בפעם האחרונה שהארי דיבר על התחרות הזו כמעט התפוצצתי.

אני מתכוונת, למה הוא לא יכול להשיג כסף למשפחה שלו בדרכים אחרות? הוא חייב ללכת תמיד על הדרך הכי מקורית.

המחשבה הזאת שהוא הולך לעזוב את הולמס צ'אפל לטובת תחרות מטומטמת בטלוויזיה מטריפה אותי.

לא הייתי מהאנשים שמתלהבים מכל דבר, לא אהבתי את הדרך שבה אנשים בוחרים לגוון את עצמם ואת החיים שלהם.

תמיד אומרים לי שמבחוץ אני "יבשה מדי". והם צודקים.

אבל יש מישהו אחד שרואה אותי בצורה אחרת, ועכשיו הוא עלול לעזוב.

"בחייך מרי, אולי תתמכי בי ודי? אני צריך את זה בשביל המשפחה שלי ואת יודעת את זה." הוא ניפץ את המחשבות שרצות לי בראש. "אל תהיי אנוכית."

"אני לא אנוכית הארי. אני מפחדת שתעזוב אותי", אני חוזרת בי, "שתעזוב את כולנו".

"מה כבר יכול לקרות? הם תמיד שוכחים איכשהו את הזמרים הצעירים שמגיעים לשם אחריי שנגמרת העונה. מי אמר לך שאני אתקבל בכלל?"

"אתה נער בן 16 מהולמס צ'אפל, אתה משיג את הכסף הזה בשביל לעזור למשפחה שלך כלכלית ובנוסף יש לך מראה כל כך טוב, שאפילו הנערה המתנשאת מכיתה י"ב מאוהבת בך וזה לא קורה תמיד ולכן אני בטוחה שאתה אפילו תגיע לגמר, תאמין לי" מצאתי את עצמי עומדת ומתחילה לנזוף בו.

"אני מבטיח לך שהם ישכחו אותי ואני אחזור לפה והכל יהיה בסדר" הוא שם את ידו על כתפי והרגיע אותי בחזרה.

איך הוא עושה את זה?

"מתי האודישנים?" נשמתי.

"בעוד שבוע," הוא הוסיף "את תבואי.

"אין לי בררה" ניסיתי לזייף חיוך, אבל אני לא טובה בהסתרת רגשות במיוחד.