המנהל- The manager

פרק 16:

-לפני שבוע-
״התמוטט?״ שאלה אותי
״כן, התמוטט מולי לא ידעתי מה לעשות״ אמרתי לחוצה
מנגבת את הזיעה ממצחי
״היי,זה בסדר הכל יהיה טוב״ הרגיעה אותי נינה, אחות של אדם
״הוא בסך הכל התייבש והיה לחוץ מידי לכן המערכות שלו קרסו והוא איבד את ההכרה.״ אמרה והתרוממה מהכיסא הלבן בפינת האוכל של אדם
הבית שלו פשוט מדהים, הכל מעוצב ברמה ביתית אבל יפה
בצבעי אפור לבן ושחור
הבית מרווח ואם הייתי רואה אותו לפני הייתי חושבת שהוא בית ל5 נפשות לפחות.
״אני צריכה לזוז כבר, הוא מתאושש עכשיו בעוד בערך שעה תכנסי לחדר עם כוס מים וקשית ותביאי לו.״ ציוותה עליי והנהנתי
מסמנת לעצמי בראש מה לעשות
״אוקיי, עוד משהו שאני צריכה לדעת?״ שאלתי נעמדת ומלווה אותה לדלת
״אסור לך לספר לאף אחד על מה שקרה כאן,פשוט תשכחי שזה קרה.״ אמרה וחשבתי לרגע האם זה משהו שקורה לעיתים קרובות ובגלל זה היא לא מעוניינת שאשתף אבל בעצם זאת זכותה.
״אני לא אדבר על זה ואשכח מזה אין לך מה לדאוג.״ אמרתי בחיוך מחבקת אותה ביציאה מהבית
״ביי אלכס את מדהימה״ חיבקה אותי עם חיוך גדול
היא מזכירה מעט את אדם העיניים שלהם תואמות וגם החיוך שלהם והצבע שיער.
״ביי נינה, אני שמחה שהכרתי אותך״ אמרתי והיא קרצה לי
״אנחנו עוד ניפגש בנסיבות טובות יותר״ אמרה והנהנתי במרץ
מחכה לרגע שזה יקרה
היא נורא חברותית , עוד נקודת שוני בינה לבין אדם

הווה-
כמעט ושכחתי מהמקרה הזה במהלך השבוע העובר אבל פתאום המצב הנתון גרם לי להזכר בזה ולהבין שגם אז הדאגה שלי לאדם והחיבה שלי אליו הייתה גבוהה.

עכשיו השעה שבע ארבעים ושש ואני כבר בעבודה מקרצפת את הכלים במהירות
מתפללת לסיים כאן מוקדם
מאחוריי נמצאים לורן ולוקאס
הם מתווכחים על מה יותר שווה
סרט טוב או ספר טוב אני הייתי מצביעה ללא ספק ,ספר אבל אם הייתי מתערבת לוקאס היה מתעצבן כי הוא נורא תחרותי
״אבל בסרט את לא צריכה לתאר איך הדמות נראת ,היא מופיעה מולך״ אמר לוקאס בקול רם
״אבל בספר אתה יכול לדמיין בדיוק לפי הטעם שלך! ובדיוק איך שאתה אוהב.״ אמרה ולוקאס נשף אוויר בכבדות
״אולי די בואו נסיים כאן ואז תתחרו על מה שאתם רוצים!״ צעקתי מיואשת משתי המטומטמים האלה
״אוקיי אוקיי״ לוקאס הרים את ידיו בכניעה והמשיך במלאכתו
שמענו צעדים וג׳וני נכנס למטבח קושר את הסינר שעל הכיסא ומרים את ראשו מחפש מישהו ונועץ את מבטו בי
״בוקר טוב״ קרא לעברנו וחייכתי בתגובה
לורן החזירה לו בוקר טוב
״אלכס, המנהל מבקש שתגיעי לחדר שלו.״ ג׳וני אמר ושמטתי את המגב מידי בתגובה
כולם הביטו בי במבט מוזר
חוץ מלורן שפחות או יותר הבינה מה קורה
״אוקיי.״ אמרתי והלכתי לכיוון חדרו של המנהל שלי.. מאוד מקווה שזה לא קשור לנשיקה שקרתה לפני שלושה ימים..

שתי דפיקות מספיקות כדי שקולו יזמין אותי להכנס
״בוקר טוב״ אמרתי נכנסת מביטה ברצפה מפחדת לפגוש במבטו
עברו שלושה ימים מאז הנשיקה הסוערת שקרתה בנינו ועדיין אני מובכת להיות איתו באותו חדר שלא לדבר על להביט בו
״שבי״ ציווה. כמובן ישר ולעיניין, זה כל כך מרגיז שהוא כל כך מקצועי אני מרגישה באמת שאין לו טיפה של אנושיות
״מה ?״ שאלתי אחרי שהתיישבתי מסתכלת עליו
״את צריכה לעבור טיפול״
״מה? איזה טיפול?״ שאלתי מבוהלת והוא רכן אליי והניח את ידיו על ברכיי
״איזה טיפול לעזאזל?!״ צעקתי והוא לא זז אף לא סנטימטר
״זה לא ממש טיפול אלא בדיקה.״ אמר והתרומם באותה שניה והתיישב מולי
״במקום ללכת סחור סחור אתה מוכן להגיד לי על איזה בדיקה אתה מדבר?!״ צעקתי מתרחקת ממנו עם הכיסא אחורה
״אלכס תנמיכי את הקול שלך״ הזהיר והרים את אצבעו לכיווני
״איזה בדיקה הפעם? אה? אולי תנסה לאזוק אותי ולסתום לי את הפה כדי שלא אדבר ואפגע בתדמית שלך של המנהל הקשוח שכולם מפחדים ממנו״ אמרתי לחוצה
לשמוע מה הוא רוצה ממני הפעם כולי אדומה מתנשפת ועצבנית
עיניו משדרות זעם והבנתי שקצת הגזמתי..
״אלכס!! את מתבלבלת את לא מדברת פה עם אחד החברים שלך! את מדברת עם המנהל שלך! ואיתי לא מדברים ככה. אולי אני באמת אאמץ את העיניין של האזיקים״ אמר ודיבר בטון כועס מביט בעיניי מרגישה שהוא יורה לתוכם חצים בלעתי את הרוק שתקוע לי בגרון והבטתי בו בשאלה מחכה שהוא יסיים את השיחה הזאת ויגיד לי כבר מה הטיפול הטיפשי שהפעם אצטרך לעבור.
״בקיצור, הטיפול הזה הוא סוג של בדיקה לראות עד כמה את מוכנה להיות עצמאית ובאיזה מקצועות את שולטת. כדי לדעת לאן לנווט אותך שתצאי מכאן.״ אמר ונחנקתי
הוא אמור לדעת שאני זילזלתי בכל המקצועות הטיפשיים האלה הדבר היחיד שאני יודעת זה קצת אנגלית.. ברמה בסיסית מאוד.
״אתה צוחק איתי?״ שאלתי עם חיוך שאני משערת שנראה אדיוטי
״אלכס?״ שאל נשען על השולחן לכיווני
״כן?״ שאלתי חוששת
״אני אי פעם צחקתי איתך?״ שאל ברצינות פרצופו קר כמו הקרח והוא מביט בי בצורה כאילו אני איזה יצור שיושב לו באמצע המשרד
״לא״ עניתי בכנות
״יפה, אז גם הפעם לא.. הבדיקה תערך שבוע הבא ביום רביעי מה שאומר שיש לך חמישה ימים לעבור על החומר להתראות.״ אמר שולח אותי לדרכי וחוזר לעיין בדפים המשעממים שלו גררתי את הכיסא לאחור וקמתי בכבדות מהכיסא מרגישה כאילו יש משקולת 20 קילו עליי ולחשתי לעברו
״אתה חייב להיות קצת יותר אנושי אדון מנהל״ אמרתי והוא הרים את ראשו בחדות
״מה שקרה כאן לפני שלושה ימים נראה לך לא אנושי?״ שאל והזדקפתי מופתעת שהוא הזכיר את זה
״נראה לי מטומטם לא אנושי.״ אמרתי והוא חייך וקם מכיסאו מתקרב אליי באיטיות
״לא אמרתי שזה לא מעשה מטומטם בכל זאת נישקתי אותך אחרי שברור לשנינו שהדבר היחיד שבא לי לעשות לך הוא להרוג אותך.״ אמר והרגשתי כאילו חץ נורה הישר לליבי אני בטוחה שהוא ראה את זה במבטי
וסובב את ראשו לכיוון הדלת רומז לי לצאת
״אתה מניאק ואני שונאת אותך!״ צעקתי עם דמעות בעיניים
בפעם הראשונה אני יכולה להגיד שהוא שבר אותי לגמרי
״אלכס״ לחש לעברי מושיט את ידו לעבר פניי מנסה לגעת בהם
״שלא תעז״ לחשתי בקול צרוד
״אני רק מנסה להגיד שאם את מתכונת לבכות״ אמר מצליח להניח את ידו על פניי מנגב את עיניי הרמתי את מבטי לעיניו רואה שהוא מביט בי ברגשות מעורבים
ואז מתקרב אליי קצת ועוד קצת עד שהאף שלו נוגע באפי ולוחש ״אז תעשי את זה בחדר שלך״ באותו רגע העפתי סטירה מצלצלת ללחי שלו הוא היה בהלם ואמר רותח מעצבים
״עופי מכאן!״ מסתכל עליי כולו להוט
״בן זונה״ לחשתי לעברו והדמעה הראשונה זלגה ביחד עם הקללה
״ותקראי לולרי לכאן״ אמר אחרי שהתיישב במקומו
״תקרא לה בעצמך״ אמרתי ורצתי לחדרי
סוגרת את הדלת ונשענת עלייה

״אני מפריע?״ לוקאס שוכב על מיטתי
״הקפצת לי את הלב״ צווחתי נוגעת בחלל החזה שלי
״סליחה.אלכס אני צריך לספר לך משהו״ אמר והתיישב מולי משפשף את ידו על מכנסי הגינס הכחולים שלו
״הכל בסדר?״ שאלתי מבולבלת מתיישבת לידו
״אני בסדר, האמת שזה קשור אלייך..״ לחש משפיל מבט
״את צריכה לדעת שיש שמועות ששבוע הבא את הולכת למבחנים אז חשוב שתדעי, שהמנהל עושה את זה רק למי שהוא מתכוון להעיף מכאן.״ אמר ודמעה זלגה במורד לחיו והבטתי בו בהלם
״מה אמרת עכשיו?״

______________
אני גם בהלם שהעלתי פרק
ואני מצטערת שלא המשכתי הרבה זמן..❤️