Shelter | מקלט

פרק 30

דין האנטר ולין ישבו יחד בבית הקפה לאכול ארוחת בוקר, שקט מביך ליווה אותם מהרגע שנפגשו "אז... איך ישנתם" שאל דין "אל תתחיל עם זה בכלל. לא צחקת כשאמרת שלא תתן לנו לישון בלילה, הא?" מלמל האנטר בעייפות "מי שמדבר, נשמע שנהנתם עד שתיים לפנות בוקר" "כן אבל לפחות הפסקנו בשלב מסויים. איך היה לך בכלל כח לכלכך הרבה פעמים? מה שתית" "שתוק... לינקולן, הצלחת להרדם?" לין הנהן, מתחת לשולחן ידו הונחה תחת ידו של האנטר שליטפה אותו ברוך, מלבד הכאב בראשו הוא הרגיש נהדר. "ברור שהוא הצליח להרדם הוא היה שפוך לגמרי עוד לפני ששכבנו, הייתי צריך לעבוד קשה כדי להשאיר אותו ער במהלך הסקס" ירק האנטר בכעס ואז הסתכל על בן זוגו "אתה תשלם על זה" לחש, לין החסיר פעימה, פניו האדימו והוא הנהן במבוכה "למה אתם תמיד חייבים לעשות את זה מול העיניים שלי" שאל דין באדישות, מתקשה להסתיר את העובדה שהוא שמח שהשניים מסתדרים ביחד "אם לא מולך אז מול מי" גיחך האנטר ותופף באצבעותיו של השולחן. דין הבחין בשפשופים על ידו "הי ג׳ון, מה זה?" שאל, "אה.. הרבצתי אתמול למישהו" מלמל האנטר באדישות והשעין את ראשו לאחור "למי" שאל דין בחשש, עיניו נדדו אל עבר לינקולן, סרקו את גופו בחיפוש אחר פצעים "לאיזה גבר מזדיין שניסה לקחת לי את לין, שברתי לו את האף" השיב האנטר והצמיד אליו את הנער לידו "הוא גם נגע בו, ואסור לאף אחד לגעת בליןלין שלי. מהסיבה הפשוטה... הוא שלי" הוסיף ברכושניות, לינקולן הסמיק והשעין עליו את ראשו. דין שתק לרגע "ומה קרה אז, אחרי ששברת לו את האף" שאל בחשש, מכיר את חברו "חזרנו לחדר, הסברתי ללין כמה דברים, הזדיינו ואז אתה והזונה שלך הפרעתם לנו לישון, ספציפית היא- מצאת לך אחת רועשת" "מי שמדבר, תראה עם מי אתה יוצא- רגע, הסברת ללין כמה דברים" "כן" "האנטר... בבקשה אל תגיד לי שהיית אלים אליו.." התחנן דין והסתכל על לין במבט כאוב "תרגע, הוא בסדר גמור הוא אפילו לא דימם" "האנטר! אתה אמור לדעת טוב מאד שלא צריך דם בשביל להיות פצוע קשה-" "לא פצעתי אותו הוא בסדר גמור! נכון לין?" לינקולן הנהן וחייך "זה היה לילה מדהים..." מלמל "בבקשה. הוא בסדר גמור" אמר האנטר בגאווה, דין הביט בו במבט עצבני ולא מרוצה "תהיה לנו שיחה על זה אחר כך" הודיע "טוב אמא" צחק האנטר בגלגול עיניים "האנטר, אני לא צוחק" "מה שתגיד", דין נאנח והביט בלין "אתה בטוח שאתה בסדר..?" לין הנהן בחיוך "האנטר הבטיח שנלך היום לקנות משחקים חדשים~" "כן" אישר האנטר "אתה מוזמן להצטרף" "לא תודה" דין הסיט את מבטו בגועל "לא מעוניין. בבקשה תשתדלו לא לערב אותי בכל מה שאתם עושים במיטה" ביקש והוסיף "האנטר, אחרי האוכל תשחק בלאק ג׳ק, אני כבר לא מסוגל יותר לספור קלפים זה עושה לי כאב ראש." "אוקיי, תלך עם לין להימורי ספורט?" "כן" "א-אבל.. אני רוצה להיות איתך.." מלמל לין והביט בבן זוגו "חבל" ענה האנטר באדישות, לינקולן הרכין את ראשו "הא, האוכל הגיע" הודיע האנטר, דין הסתכל על הנער הצעיר בעצב אבל לא אמר דבר.

.

"דין... מה אתה הבאת להאנטר ליום הולדת?" שאל לין בשקט, מסדר את הכסף שהרוויחו "עוד לא הבאתי" ענה דין והוסיף "מה שארוויח כאן תהיה המתנה שלו" "מה- זה המון כסף" "כן.. אבל הוא צריך את זה, בכללי כל הטיול הזה הוא מתנה אחת גדולה- ההורים שלי מימנו את הטיסות, דימאן את המלון... לא יודע אם הוא סיפר לך אבל האנטר לא מתכוון לחזור הביתה, הוא יקנה בית ויתחיל לעבוד בעבודה קבועה" "הוא סיפר לי שהוא משחק עכשיו בסרט חדש... ושאחרי שנחזור הוא ילך לעשות מבחן איי-קיו ופסיכומטרי..." "כן, הוא יצליח... אלא אם הוא יתמוטט נפשית" "אני מאמין בו" אמר לין בחיוך "מצויין, תוודא שהוא גם יודע את זה" לין הנהן והמשיך לסדר בשקט "אתה עדין לא יודע מה להביא לו, בגלל זה שאלת מה אני מביא לו, נכון?" שאל דין, לין הרכין את ראשו והנהן "אני לא יכול לבזבז יותר מידי כסף כי ההורים שלי יתחילו לשאול שאלות... א-אני באמת לא יודע מה לקנות לו... אף פעם לא נתתי למישהו מתנת יום הולדת... וגם לא משנה מה תהיה המתנה שלי, היא לא תשתווה למתנה שלך ושל דימאן..." "אתה לא צריך להשתוות אלינו, אתה גם לא חייב לתת לו מתנה בכלל, הוא שמח שאתה איתו- פשוט תמשיך לתמוך בו כמה שאתה יכול" "א-אבל אני רוצה להביא לו משהו..." "המ... מה אם תקח אותו לקנות בגדים? הוא אוהב את הסמרטוטים שלו אבל זה סמרטוטים והוא לא יוכל להמשיך ללבוש אותם לנצח" "חשבתי שהוא לובש אותם כדי לא להתבלט..." "כאילו.. כן... אבל הוא יכול לא להתבלט גם בבגדים נורמלים. הוא לובש סמרטוטים כדי לכאורה להראות פחות טוב. זה לא עובד כי הבן זונה תמיד נראה טוב." מלמל דין בקנאה, לין הסמיק והרכין את ראשו "נכון... ברגע שמסתכלים על הפנים שלו מבינים את זה. לקח לי זמן להבין למה אני כלכך נמשך אליו..." "כן הבגדים שלו באמת משכו את תשומת הלב מהפנים... דמיין איזה סיוט זה להיות החבר הכי טוב של היצור הזה" "זה לא נחמד..?" "לא. תמיד שמים לב אליו ראשון" "אבל דין, גם אתה נראה ממש טוב" "הא כן?" הוא נפנף בשיערו בהתנשאות צינית, לין צחק "כן, אתה באמת נראה טוב" "אבל לעומת האנטר-" "כרגע כמו שאתם נראים עכשיו, אתה נראה יותר טוב ממנו" שיקר לין, בעיניו, אף אדם לא נראה יותר טוב מהאנטר "זה בסדר לינקו אתה לא צריך לשקר" צחק דין וטפח על שכמו "אני מרוצה מהמראה שלי, גם טוב לי עם האנטר, אם הייתי סובל איתו הייתי חותך והולך. כן אני יורד עליו ומקלל אותו אבל שנינו יודעים שבסה"כ זה מדאגה ואהבה. חוץ מזה, הוא לא יכול בלעדי" אמר דין בחיוך "אתה מכיר אותו הכי טוב, נכון?" שאל לין "כן, למה" "כמה זמן אתה חושב שנישאר ביחד....?" דין שתק ונאנח "בכנות, כל עוד אתה לא תהיה מי שיפרד ממנו, ואם בשלב מסויים תסכים ליחסים פתוחים יותר, תחזיקו אולי חמש שנים. אם לא תסכים ליחסים פתוחים הקשר שלכם יתדרדר מאד, הוא כנראה יבגוד בך ובסוף פשוט יעלם לך מהחיים בלי שום אזהרה מוקדמת. אבל בהתחשב במה שהאנטר מתכנן לעשות בשנים הבאות... אני נותן לכם שלוש וחצי שנים במקסימום. אח"כ או שתיפרדו או שתתחתנו אבל אל תבנה על האופציה השניה" לין שתק והרכין את ראשו "אני רוצה להיות איתו לנצח.." מלמל "אני יודע, אבל כנראה שבהמשך תשנה את דעתך" לין הניד בראשו לשלילה "אני אוהב אותו לנצח." דין צחקק ופרע את שיערו "אני אזכיר לך שאתה רק בן 15" "א-אז מה! אני יודע שאני אוהב אותו תמיד...!" "בסדר... תגיד, מתי היום הולדת שלך?" "במאי.. 15 במאי..." "ותהיה בן 16?" "כן.. מתי שלך?" "היום האחרון ביולי~ 31.7... לינקולן, אתה יודע שברגע שהאנטר יסיים לימודים, כנראה שיהיה לכם הרבה יותר קשה לשמור על הקשר שלכם..." "אני יודע" לין חיפש את האנטר בעיניו "אני בטוח שנסתדר" מלמל, מסתכל על האנטר שישב בצידו השני של האולם והסתכל בריכוז על חלוקת הקלפים, לין חייך "אני אוהב לראות אותו ככה מרוכז... כשהוא לומד או חושב..." דין הביט לכיוון וחייך בשעשוע "יש לו יכולות ריכוז מדהימות, כן, אבל הוא לא מעניין אותי! ספר לי על עצמך. מה אתה אוהב לעשות- ואל תגיד את האנטר כי זה יעצבן אותי." "א-אבל זה נכון.." "לא אכפת לי. מה היית עושה בזמנך הפנוי לפני שהכרת את האנטר?" "אה... ניגנתי בפסנתר.. למדתי קוראנית ושמעתי מוזיקה.." מלמל לין "מה?? אתה יודע קוראנית?" שאל דין, מעמיד פני מופתע למרות שכבר ידע זאת מהאנטר "כן... למדתי קצת, וגם סינית שזו שפת אם שלי- עד גיל 8 לא ידעתי בכלל לדבר באנגלית וגם ההבנה שלי הייתה נמוכה... ואז אבא החליט שאני צריך לדעת אנגלית אז הביאו לי מורה לאנגלית... כשהייתי בן 12 התחלתי ללמוד לבד קוראנית, אז אמא דאגה והביאה לי מורה לקוראנית, ואז אמא שלי כעסה ואמרה שאני צריך לזכור מאיפה באתי ושלחה אותי עם אבא לשבועיים בסין, זה היה נורא" "למה רצית ללמוד קוראנית מלכתחילה?" "אני אוהב קייפופ ורציתי להבין מה הם אומרים" "קייפופ...? מוזיקה של קוריאנים?" לין צחק והנהן "אפשר לקרוא לזה ככה, כן" "אתה עדין שומע את זה?" "כן" "למה לא היה לך כיף בסין?" "אבא כל הזמן עבד והשאיר אותי לבד.. גם היינו באזורים פחות נעימים שם- שדדו אותי ארבע פעמים בשבועיים האלה" "וואו... אוי מסכןן" דין חיבק אותו "ההורים שלך רעים.." "ה-הם לא!" גונן לין "הם אוהבים אותי ודואגים לי, הם לא רעים..." "בדיוק בגלל זה אני דואג מהיחסים שלך עם האנטר" מלמל דין בדאגה, עיניו נדדו אל הכיוון בו ישב הנער המדובר "מה אתה עושה" שאל האנטר בכעס "אל תגע בו" הוסיף ושלף את לינקולן מזרועותיו של דין "תרגע... מתי הספקת להגיע לפה בכלל, לא הייתם באמצע משחק?" "לא. הוא נגמר. מה עשית ללין" "חיבקתי אותו" דין אמר ונאנח "אתה ככ אובססיבי אליו זה לא בסדר, אתה הרי יודע טוב מאד שאין מצב לא שאני אפגע בו ובטח שלא אקח לך אותו" האנטר שתק לרגע והסתכל על הנער הסמוק בין ידיו "כן, ועדין. על מה דיברתם" "שאלתי אותו איך הוא יודע קוראנית" "אה. אוקיי. אז למה חיבקת אותו" "ה-האנטר.. זה בסדר.." מלמל לין ועטף את ידיו סביבו, נושק לצווארו, האנטר חייך וליטף את שיערו של הקטן "אתה לא יכול בלעדי, הא לין?" לינקולן הנהן והידק את החיבוק. דין הסתכל עליהם לרגע ואז הלך, משאיר אותם לבדם.