לא מומלץ לקריאה-
טאהיונג הוא בוס מאפיה הכי חזקה בכל קוריאה. בגיל 16 זרקו אותו מהבית ישר אחרי שיצא מהארון . בחור בשם קים סוקג׳ין בן 24 מצא אותו ליד פחי הזבל והחליט לאמץ אותו. עברו 7 שנים טאהיונג כיום בן 23 בוס המאפיה הכי מפחידה וחזקה בכל קוריאה.
ג׳א...
התעוררתי בבוקר בתוך חלל ריק, מסביבי ארון, שולחן, מרפסת, שירותים ועוד ארון שבתוכו יש את הצעצועים הסוטים של דאדי. כאשר חשבתי על אותו אדם שנכנס לליבי, רציתי ללכת אליו ולחבק אותו, אך לצערי הייתי צריך להזכר מה עשיתי אתמול ומה היה אתמול.
הזמן רץ ויחד איתן הדמעות השקופות שלי, "באמת היו לי אחים...?" שאלתי את עצמי בקול "למה אבא הרג אותם?" המשכתי לשאול "למה לטאהיונג יש לעזאזל את הדף הזה?!" צעקתי בחדר הקריר. הראש שלי לא הפסיק לחשוב ולכן בניתי תוכנית ריגול. השעה עכשיו היא 8:56, טאהיונג יוצא לעבודה שלו ב-10:00 בדיוק. לכן אני הכנס לתוך המשרד האישי שלו והמצא כל דבר שיעזור לי לפתור את הבעיה שלי!
אהבתי את התוכנית של עצמי ולכן החלטתי לישון, מה שלא עזר כל כך כי אני רעב...! לא אכלתי עוד מאתמול בבוקר, לכן, בגלל שאני כל כך רגיש...! פשוט בכיתי.
לאחר שעה שאני פשוט בוכה, נשמע פתיחת דלת. סובבתי את ראשי במהירות פוגש במבט האדיש של דאדי "למה אתה בוכה?" שאל באדישות ואני שתקתי "שאלתי משהו" אמר במין כעס שהבהיל אותי, ומה אני אמור לומר לו?! "ל-לא מרגיש טוב" מלמלתי בשקט והוא ניגש אליי, דאדי התקרב אלי ובדיוק הבטן שלי קרקרה "אני הגיד לג׳ין להביא לך משהו לאכול, אחרי שהוא יביא לך אוכל הוא יוצא ולא חוזר, בנתיים אני אהיה בעבודה" אמר לי בקרירות ואני הנהנתי "כשאני חוזר אתה מקבל את העונש שאתה צריך" הוסיף בקרירות ויצא.
מילותיו היו כל כך קרות , שהן גרמו לי אפילו יותר לחשוב שהוא שונא אותי. לאחר כמה דקות ג׳ין נכנס לחדר אם מגש אוכל "בוקר טוב ג׳אנקוק" אמר בחיוך ואני הנהנתי לו "טאהיונג אמר שלא תצא מפה בכלל ושהוא רוצה שתלבש את השימלה השחורה" אמר והנהנתי
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"קח" אמר מושיט לי את השמלה. לקחתי את השמלה מידיו וסימנתי לו לצאת מהחדר. ג׳ין הנהן ויצא, משאיר אותי עוד פעם לבד. לבשתי את השמלה שהייתה נראת לא רע על הגוף הטיפה נשי שלי והתחלתי לאכול.
חצי שעה לאחר מכן
סיימתי לאכול והחלטתי להתחיל אם התוכנית. בגלל שהדלת סגורה, אני לקחתי סיכה שהייתה על שולחן העבודה הורוד שלי ובעדינות הכנסתי אותה לתוך החור הקטן שהיה מחובר לדלת, מסובב את זה כמה פעמים והיא נפתחה "יאיי" אמרתי בהתלהבות ויצאתי.
הלכתי בשקט בתוך הבית הענקי של דאדי, עד שראיתי את חדר המשרד שלו. התחלתי להגביר את המהירות כדי לא לבזבז זמן, עד שהגעתי אל הדלת. פתחתי את הדלת בעזרת הסיכה שלי ונכנסתי, החדר היה חשוך ומסודר ורק על השולחן היו המון דפים מפוזרים. נגישתי במהירות אל השולחן מתחיל לחפש דברים יעילים שיעזרו לי להבין מה קורה למשפחה שלי
לאחר 10 דקות של חיפושים הצלחתי למצוא דף מועיל, הדף הזה מדבר על כל הקרובים למאפיה שלו. התחלתי לקרוא את כל הקרובים לו ואני השקר אם הגיד שלא הופתעתי לראות את מארק ברשימה "דאדי עדיין לא הרג אותו נכון?" שאלתי את עצמי והחלטתי ללכת למרתף לבדוק. הלכתי למרתף כאשר אני לבוש בשמלת זונות סקסית אם דף רוצחים ביד, נורמלי, נכון?
לאחר שתי דקות הגעתי למרתף, פתחתי את הדלת שלא הייתה סגורה כי דאדי לא סוגר את הדלת הזו אף פעם, נכנס וסוגר את הדלת בשקט, מתחיל לרדת במדרגות המסריחות מדם. הגעתי אל המדרגה האחורה והרמתי את ראשי, עיניי בכנו את החדר הענק שהיה מלא באנשים אם פציעות שונות. האנשים שהיו בחדר הסתכלו עלי, יותר נכון על הגוף הנשי שלי. העיינים שלהם היו כל כך רעבות לזיין אותי וזה גרם לי להסמיק "א-איפה מארק?" שאלתי בפחד "פה" שמעתי משהו אומר ואני במהירות סובבתי את ראשי "מ-מה קרה להצבעות שלך?!" שאלתי בפחד והוא צחק "מר קים עשה את זה" אמר בביאוס ואז חייך "אבל אתה תשחרר אותי נכון בייב?" שאל אותי בהתלהבות ואני הרצנתי פנים "ב-בחיים לא! דאדי גם ככה כועס עלי, הוא בכלל יהרוג אותי אם השחרר אותך!" אמרתי בכעס והוא צחק "אז מה אתה עושה פה?! רוצה שהזיין אותך?!" שאל ואני הנהנתי לשלילה "מה אתה יודע על אבא שלי?" שאלתי אותו והוא הסתכל עלי בבלבול "מה אתה צריך ממנו? הוא אבא שלך" אמר לי במין בדיחה "אבא שלי מאפיונר?" שאלתי והוא הנהן "אז אני רוצה שתספר לי הכל" אמרתי לו ואז הוספתי במהירות "אם לא, תעבד גם את האצבעות ברגליים" הזהרתי והוא פער עיניים בפחד "ט-טוב" אמר בגימגום "אבא שלך מאפיונר של קוריאה הצפונית. הוא הרג את כל המשפחה שלך, וגם את אמא שלך כי "אמא" שלך עכשיו היא לא באמת אמא שלך. אני העוזר האישי שלו ואחרי שהוא גילה שמר קים חתף גם אותי, הוא התעצבן והחליט לנקום. כנראה בגלל זה מר קים בזמן האחרון עצבני" הסביר ואת המשפט האחרון לחש בעצב, כי אני יודע שאת הכעס הוא מוציא עליו ועל כל מי שכאן.
"בדיוק מה שהוא אמר" שמעתי מאחורי קול מוכר, קול מאוד מוכר. סובבתי את ראשי אל הבחור שמאחורי וראיתי את "מר קים? כ-כלומר דאדי!" אמרתי ו-וואווו כמה חוקים עברתי "לא רק שעברת על כלללללללל החוקיםםםם, גם עברת על החוק הכי ראשון, נכון?! גם את החוק הראשון אתה שכחת?! אוף לחדר שלך עכשיו!" צרח עלי, דאדי אף פעם לא צעק עלי ככה, הוא באמת כועס "אמרתי שתלך נכון?!" המשיך לצעוק ואני התחלתי ללכת, לא הלכתי מהר כי פחדתי וזה מתוך פחד אך דאדי תפס אותי והרים אותי על הכתפיים "תוריד!!!" צעקתי בפחד והוא החטיף לישבן שלי "מספיק עשית לי בעיות, עכשיו נטפל בך" אמר בקרירות "די! לא! בבקשה דאדי!! אני לא רוצה!!" צעקתי והתחלתי לבכות.
דאדי המשיך להתקדם לחדר שלי וכאשר הגענו זרק אותי על המיטה וקשר אותי אליה אם אזיקים,
