מי אתה פרסי ג'קסון?

התקפים

הגעתי חזרה לוילה
הסתובב לי הראש אז יצאתי החוצה להתאוורר (המתים יותר חיים משחשבתי) הלכתי למרכז האימונים.
להפתעתי אנקלוסמוס היתה על השולחן בין שאר הנשקים, "אכן" אמר קול מאחוריי "היא שלך מזכות, אין לה בעלים אחר. אתה הבעלים הראשון והאחרון שלה, כבר הבנת את הגלגול הראשון שלך?"
"הו כן" עניתי. לא הייתי בטוח אם אני ציני או אדיש "איך זה הגיוני, הרי ג'ייסון ופייפר פגשו את הרקולס, איך אני הוא?"
האדס משך בכתפיו "חיכיתי שתשאל את זה. בוא אני אסביר- את הרקולס הפכו לאל כשהוא מת ולכן הנשמה שלו התפצלה- הנשמה בת התמותה ירדה לשדות אליסיום והנשמה בת האלמוות מאכלסת את גופו כיום"
שקעתי במחשבות "אז רגע..." הרהרתי "אנחנו יכולים להתחלף בגוף? או בתודעה?" "לא" אמר האדס "אתה כרגע אדם שונה, יש לך את הזכרונות שלו אבל אתה לא הרקולס. תמצא את הזהות השניה שלך. ואז תבחר מי אתה"

האדס השאיר אותי למחשבותיי, שלא נמשכו זמן רב. הרצפה הסתובבה מסביבי וקרסתי על הרצפה מסוחרר. עוד חזיון

"תעמוד בנקודת פתיחה" אמר קול מוכר להדהים, ואז ראיתי גוף סוסי לבן, כירון!. להרגשתי הייתי בן 13 או 14.
כירון הסתובב אליי, מאחוריו היה וילון אדום.
"מוכנים? שלוש, שתיים, אחת התחילו!" הוילון התרומם וראיתי את היריב שלי. חצוי כבן 20. גופו היה בנוי היטב, אך הוא החזיק את חרבו בחשש, כאילו לא יודע איך להשתמש בה
נזכרתי בשיעורים שכירון לימד אותי, והתחלתי בסדרת תקיפות מהירה שמטרתה לבלבל את היריב ולעייף אותו. המשימה היתה קלה, נראה שהחצוי לא היה בכושר מלא והתחיל להתאמן לא מזמן. כשהחרב היתה על צווארו הורדתי אותה והתנשפתי קלות. "אני מתחיל לאבד את הכושר שלי, או שאתה משתפר אבדרוס"אמרתי, הוא גיכח. "תיזהר עם ההתרברבות הזאת הרק, אתה לא יודע מאיפה יתקפו אותך."
"לא מכיוונך זה בטוח" "אבדרוס צודק הרקלס" כירון דהר אלינו "עירנות מתמדת. תהיה ראוי לשם שהעניקו לך"
"ומה אם אני לא רוצה? גם ככה היא לא אוהבת אותי" נאנחתי
"היי, תהילת הרה!" אחד החצויים מפינת האוכל צעק אליי "יש שם כמה מפלצות להרוג! תראה לנו שאתה הבן של אבא שלך!"
גלגלתי עיניים "ולמה שלא תעשה את זה בעצמך קלנדרוס?! תוכיח את השם שלך מר כבוד*! בנו של אל המלחמה! תלחם!"

החזיון התחיל להתפוגג והדבר האחרון ששמעתי היה- "יפה אמרת אלוף שלי, תוכיח את עצמך במשימות, או ששמך יהפוך לבושה"

התעוררתי במיטה שלי. החלונות היו מוגפים אבל ידעתי שאין טעם לפתוח אותם.
יצאתי לחלון וקפאתי. מולי ראיתי את ההפתעה הגדולה של חיי.

---------------------------------------------------------

*קלנדרוס זה ביוונית כבוד.