הם כמו ינג וייאנג 🖤💛

פרק 2

שנינו התנשקנו, לא רציתי שזה יגמר, הרגשתי את ניקו מתמסר לנשיקה והתמסרתי אליה גם אני. הוא העביר את ידיו בשערי הבלונדיני, רציתי להמשיך ולהמשיך ולהמשיך.
אבל אז כירון החליט שזה זמן מצוין לקטוע את הנשיקה ולקרוא לכולם לארוחת הערב. ניקו עדיין היה חלש מכדי להפסיד ארוחה, אז שוב פעם נשאתי אותו, אבל הפעם אל המרפאה.
שמתי אותו במיטה שלו והלכתי להביא לנו אוכל. חשבתי על הנשיקה שלנו ותחושת חמימות התפשטה לי בכל הגוף, הבנתי שאני לא סתם אוהב אותו, אלא שאני אוהב אותו בכל ליבי. הגעתי לחדר האוכל, בשבילו לקחתי המבורגר, צ'יפס, וקולה ובשבילי לקחתי סלט חסה, וסנדוויץ' חביתה, והתקדמתי אל עבר המרפאה. כשהגעתי ראיתי בעיניים של ניקו את התשוקה לאוכל הזה, וכשהנחתי את האוכל על המיטה שלו הוא התחיל לזלול. כשהוא החליט לעשות הפסקה מהזלילה  המסיבית שלו, הוא הסתכל לי בעיניים בשיא הרצינות ואמר - " וויל אני נשבע לך, אני אפסיק לעשות קסמי שאול רק בשביל לא להגיע למרפאה ולאכול חלה מתוקה עם ריבה" התפוצצנו מצחוק ואז מבטינו נפגשו, הפסקנו לצחוק והסבנו  את מבטינו, נבוכים. אני התחלתי לדבר ראשון - " אני הולך לבדוק מדדים ל.. אהמ" הסתכלתי בכל המרפאה כדי לבדוק מה צריך לעשות וראיתי ילדה בת 12 לכל היותר שנראתה ממש זקוקה לעזרה " אני אלך לעזור לה, כן, נראה שהיא ממש צריכה עזרה" אמרתי וסגרתי מאחורי את הווילון, הרגשתי ממש מטופש על זה שהתחמקתי ממנו. התחלתי לבדוק את המדדים של הילדה כשלפתע שמעתי קול זועק מכאב מבחוץ, רצתי לבדוק מה קרה וראיתי משהו קטן מדמם, וצורח. לא הייתי בטוח מה זה, אבל זה לא היה נראה לי הגיוני שהמשהו הזה חצוי או חצויה, הוא היה קטן מדי. שהדבר קצת התקרב אליי ראיתי שזו ילדה קטנה, בסביבות גיל 4 או חמש. הבנתי בדילי שמרימים אותה ומובילים אותה למרפאה, הכנתי מהר את שולחן הבדיקות שלי וחיטאתי אותו. ראיתי שכירון סחב את הילדה שצעקה מכאבים, הוא הניח אותה על שולחן הברזל של המרפאה והיא כמעט מיד התעלפה. הורדתי לה את החולצה ולדאבוני המראה לא היה נעים, היו לה חמש שריטות עמוקות על הכתף השמאלית , שני שברים ביד ימין, ועל הבטן, אני לא אתחיל לתאר.  הדבר הראשון שעשיתי הוא להזריק מורפיום לילדה, שלא יכאב, ואז ניגשתי לעבודה.
תפרתי את השריטות על הכתף שלה, חבשתי את הפצעים שהיו לה על הבטן, וקיבעתי את היד השבורה. היא התעוררה ממש כשגמרתי לשים לה גבס על היד. היא עדיין הייתה מטושטשת, אבל היא מלמלה משהו לגבי הרגל שלה, הורדתי את מכנס הג'ינס שהיא לבשה וחשפתי פצע ארוך שנמשך לכל אורך רגלה והיה מזוהם. אני לא אפרט מה עשיתי, אבל בואו נגיד שזה היה כואב.
לבסוף כשגמרתי, חיברתי לה עירוי ונתתי עוד מנה של מורפיום, ניסיתי לתת לה אמברוסיה ונקטר, אבל היא הייתה רדומה והיא ממילא  לא הייתה מצליחה לבלוע את זה אז וויתרתי. רק כשהבטתי בה הבנתי כמה היא דומה לניקו - גופה היה צנום ורזה, שערה היה שחור כלילה, ועורה היה עור לבנבן שקוף. ואז קרסתי מרוב עייפות, השעה הייתה הרי שתיים בלילה, לא היו לי חלומות, אלא רק שינה צלולה וחזקה.
* בבוקר *
התעוררתי בשבע כהרגלי, והתחלתי לבדוק את המטופלים, ראיתי את ניקו ישן, הוא היה כל כך שליו בשינתו, כל קמטי הדאגה שהיו לו בזמן שהוא היה ער נעלמו בשינתו, הוא היה נראה כמו ילד בן שתיים עשרה מתחת לכל המסכות שהוא היה שם על עצמו כשהוא היה ער. המשכתי להתבונן בו עד ששמעתי יפחה קטנה מהמיטה שלצדו, ומיד ראיתי את הילדה הקטנה מאתמול. ראו עליה שהמורפיום עדיין השפיע עליה אבל לא בעוצמה חזקה כל כך, היא הייתה ערה וצלולה לחלוטין. האמת היא שדי שמחתי על כך.
הגשתי לפיה קצת אמברוסיה ונקטר, וכשהיא שאלה מה זה, ולמה יש לזה טעם של עוגת  "סוקלד"  הבנתי שהיא פיקחית מאוד. התחלתי לדבר איתה ולהסביר לה, השעה הייתה שבע ועשרים וכל המחנה עדיין ישן שנת ישרים.
התחלנו לדבר:
וויל-" איך קוראים לך מתוקה?" שאל וויל בקולו הרך ביותר
הילדה - " אני לא מתוקה! אני ילדה גדולה, חסקה, ואמיסה!" היא אמרה
וויל -" אה, סליחה ילדה גדולה, חזקה, ואמיצה, מה השם שלך?" תיקן את עצמו
הילדה - " למה אתה רוסה לדעת? כדי שת'וכל להלחם בי כמו הילדת' תיש- רובוט?! "
וויל -" לא, לא, מה פתאום!, אני רוצה לדעת את השם שלך כדי להכיר אותך, ולעזור לך! "
הילדה -" את'ה לא נראה כמו מישהו שמשקר.. אני מאמינה לך! קורים לי סם, אבל אם תעז לנסות' להרוג אותי כמו הילדת' תיש - רובוט' אז אני אלחם בך, ואתה תמות'!
וויל - " בסדר, אני מבטיח לא לנסות להרוג אותך, סם את רוצה להגיד לי איך את מרגישה?"
סם - " כואב לי בכת'ף, ובבט'ן, וביד, וברגל." סיכמה סם.
וויל - " אוי, את רוצה לנסות לאכול  עוד מהתרופה בטעם שוקולד?"
סם - " פעם שהייתי ממש קטנה אז אמא שלי אמרה לי שאסור לקחת הרבה מהתרופה הטעימה כי אז אני יכולה למות. "
וויל הופתע ממנה מאוד ואמר -" את התרופה הזאת אני מסכים לך לקחת כי אני הרופא שלך, אז זה בסדר "
סם -" אם אתה רופא, אז למה אתה כל כך צעיר?!  "
וויל -" אה, זה  בגלל שכולם במחנה הזה צעירים, את תראי שגם המורים יהיו צעירים, ועכשיו אני רוצה שתקחי קצת מזה " הוא אמר והגיש לפיה מעט אמברוסיה ונקטר, סם הקטנה לקחה את האמברוסיה והנקטר בחשק רב כי הם היו בטעם -" עוגת סוקולד" וויל רצה להמשיך לשוחח עם סם  אבל אז הוא שמע את ניקו קורא לו, וויל הופתע, ניקו התעורר בדרך כלל בסביבות השעה עשר ועכשיו השעה הייתה רק שבע וארבעים! וויל ניגש אל ניקו וחקר אותו קצת - " תגיד לי, למה אתה ער כל כך מוקדם?!" ניקו - " התעוררתי מהשיחה שלך ושל סם, אל תאשים את עצמך, אני מתעורר מכל פיפס קטן. תגיד אתה יכול לפתוח את הווילון שמפריד ביני לבין סם? בא לי לדבר איתה, היא נשמעת כמו טיפוס מעניין." וויל פתח את הווילון המפריד בין סם לניקו, והלך לבדוק את שאר המטופלים האחרים. כשגמר השעה כבר הייתה שמונה וחצי, והוא ראה איך המחנה מתעורר לאט לאט. מאוחר יותר באותו היום וויל שיחרר את ניקו בתנאי שיבוא כל יום לבדיקת מדדים. כשוויל סיים עם תפקיד הרופא של ניקו הוא חייך חצי חיוך ונישק את ניקו נשיקה קצרה ואז עוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת ובניגוד לניקו שעמד בשילוב ידיים ובהרמת גבה כלפי וויל, וויל ממש צחק. כשנרגע הוא וניקו הלכו לארוחת הצהריים, ניקו לקח את המנה הקבועה שלו וכנ''ל לגבי וויל. הם התיישבו על יד שולחן האדס. ( כשניקו היה יושב לבד היו מתחילים להציק לו, זה לא הפריע לו אבל כנראה שלכוחות שלו זה כן הפריע, והוא היה מתחיל להוציא בלי כוונה, שלדים וזומבים אז וויל נהג לשבת לידו כדי שזה לא יקרה) הם פשוט ישבו ודיברו. ניקו סיפר לוויל על  השיחה שלו ושל סם, ועל כמה שסם מזכירה לו  את ביאנקה כשהייתה קטנה.

טוב אז בפרק הקודם בילבלתי ת'שכל על כמה שאני שונאת שגיאות קטנות וכאלה ובסוף אני כתבתי עם מליון שגיאות קטנות, אז הפעם עברתי על הפרק פעמיים לפני שפרסמתי, אה ותקשיבו אני כנראה יעלה עוד פרק היום כי אין לי מה לעשות בחיי, אז מקווה שנהניתם ותעירו לי בתגובות הערות בונות, או סתם דברים ששמתם לב עליהם וזה עצבן אתכם, אה וכן אני יודעת שלא אמרתי על מה סם וניקו דיברו אבל אני ממילא מעלה את השיחה שלהם בפרק הבא, אז יום חמישי שמח!
כירון🐎👨‍🦱