הם כמו ינג וייאנג 🖤💛

פרק 7

נ.מ ניקו
התעוררתי כשוויל עוטף אותי, השעה הייתה שלוש בלילה בערך ואני התעוררתי שטוף זיעה. אני שוב הייתי בטרטרוס, שוב הייתי בגיהינום. קלטתי בדילי שאני רועד כולי והכרחתי את עצמי להפסיק אבל זה היה מאוחר מדי, וויל התעורר.
"מה קרה?, היה לך סיוט?" שאל ועטף אותי בגופו כאילו שאני כרית ( בהתחשב בכך שהייתי בעובי של כרית זה לא הפתיע אותי) לא היה לי כוח אליו אז עניתי בקצרה " זה היה סתם חלום קלפי על מיתומאגיה שמנסים לרצוח אותי" הוא הדביק לי נשיקה על הצוואר, ואז עוד אחת ועוד אחת אז הסתובבתי והוא נישק אותי על הפה, נשיקה אמיתית, הוא גלגל אותנו כך שהוא היה מעלי, הוא נישק אותי עוד נשיקה ארוכה, והסתכל עלי - הנהנתי והורדתי את חולצתי, הוא נישק לי את הבטן ואז עבר לצוואר ומשם חזרה לפה, הוא הוריד את חולצתו שלו ואני נישקתי את צווארו הוא העלה את ראשו מעלה והסתכל לי בעיניים בפעם האחרונה כאילו לבקש אישור, ואז רכס את הרוכסן של המכנסיים שהיו לי, גלגלתי אותו שאני אהיה למעלה ותוך כדי נשיקה הורדתי גם לו את המכנסיים..
התעוררתי בבוקר,הייתי מעט מטושטש אבל אז נזכרתי במאורעות הלילה הקודם והרגשתי את הלחיים שלי מתחממות , יצאתי מחיבוק הדוב של וויל והתכוונתי לצאת מהמיטה אבל הערתי אותו ... הוא זרק עלי כרית וקם מהמיטה. ואז כירון החליט שזה זמן טוב להכנס , הוא נכנס בדהרה מכסה את עיניו ״ בנים אני נורא מצטער להפריע לכם בעניינכם הפרטיים , אך אני מבקש שתתלבשו ותבואו , יש שיחה חשובה מאוד בחוץ . וויל וניקו הופתעו קצת , הם התלבשו וצחצחו שיניים ( כשניקו צועק על וויל כי הוא עשה לו היקי ) ויצאו החוצה .
ההבעה שהייתה להם על הפנים.. הם ראו את סם ״ משחקת ״ עם שתי מפלצות בלי שהיא נוגעת בהם בכלל וזה היה מפחיד . ניקו ידע שהוא היחיד שיוכל לעצור אותה אז הוא התקדם לעברה, במאמץ אדיר ובלתי נטפס הוא פשוט שלט במפלצות תוך שהוא מדבר אל סם ״ סם , את ילדה חכמה מאוד , אלו מפלצות ולא בובות והן יכולות להרוג אותך , אני מבקש שתעזבי אותן״ סם הרפתה וכך גם ניקו המפלצות נפלו על הרצפה ומשהו מביתן ארס תקע בהן את החרב שלו .
כירון תפס בידה של סם ואמר לה שהולכים לשחק , סם התלהבה וקפצה לגב של כירון . ברגע שהם יצאו מתווך שמיעה  כולם מיד התחילו להאשים את כולם ביתן ארס צעק על ביתן אתנה שהם עשו את זה , ודמטר הצמיח עלים מסביב לילדים מביתן הפייסטוס שהתעסקו במהירות בכמה אביזרים משונים שניתזו על חצי מהמחנה, כל זה קרה עד שוויל שרק שריקה חזקה שכאילו משמיים ציוותה על כולם להפסיק .
'' די כבר!'' צעק, '' אף אחד לא יודע מה קרה, עזבו את זה בשקט, אולי זה היה בטעות '' הוא רק גמר את המשפט ועל הבימה שמאחוריו הופיעו שתי  ישויות שחורות, אחת מהן בעלת גלימה ארוכה מלאה בנשמות, כולם השתתקו באופן מיידי וכרעו ברך, וויל הסתובב לאט לאט ונחשו את מי הוא ראה.
" א.. א... אבא, מה אתה עושה כאן?" שאלתי בתמיהה, " האמ, ניקו ילדי, היום לא באתי אלייך היום באתי למען ביתי השניה" ענה ואז נבח על ילד מביתן הרמס לקרוא לכירון. פרספונה שהופיעה יחד איתו החלה לקשקש יחד עם ילדי  אפרודיטה ( אחיה למחצה) על זוויות טובות לסלפי. הכל קרה ליד הקוליסיאום, חניכים התחילו ללכת לשם כי כנראה הבינו שכירון יגרש אותם, אבל הם בכל זאת רצו לראות מה יקרה. פתאום נשמעו נקישת פרסות על האספלט, כירון הגיע וכרע ברך. האדס הוא זה שהתחיל בשיחה,
" אני רוצה לקחת את סם לממלכתי שבשאול , זהו מקומה האמיתי"
כולם נראו המומים, הרי מחנה  החצויים היה המקום היחידי  שבטוח חוץ ממחנה יופיטר.. סם עלולה למות.
לקח לכירון כמה שניות לענות מרוב השוק שהוא חטף, אבל לבסוף כשענה הוא לא היה נשמע כמו עצמו.. " כבוד הלו.. לו.. לורד, אני לא רו.. צה לערער על כ.. בו.. דך אבל מוטב שסם תשאר כאן, בשאול יש מפלצות, הרי סם היא חצויה.." כירון התחיל את המשפט בגמגום וגמר אותו באופן שוטף? ממתי כירון מגמגם במצבים שכאלה? זה היה מאוד מוזר, אבל אז התברר לכולם למה פרספונה הגיעה יחד עם האדס ( פרספונה שונאת אותי, ובכללי היא שנאה את כל ילדיו החצויים של האדס, למה באמת היא באה?) היא ענתה לכירון בזלזול " טיפש, סם לא חצויה, סם היא אלה! היא הבת שלי ושלו.." אמרה ונישקה את האדס, זה היה מוזר, מטורף, כל מי ששמע נראה כאילו הוא צפה בפיצוץ אטומי... אבל אם סם אלה, אז למה לעזאזל היא גדלה בבית של בת תמותה?! מה הולך כאן?! פרספונה רק גידלה עיניים והמשיכה לפטפט עם ילדי אפרודיטה, אבל הם רק ענו לה תשובות רדודות, תשובות ללא מחשבה מרוב שוק.. קלאריס לה רו, רגע אחד, קלאריס לה רו שאלה אם להביא את סם לכאן?!?!?!?! מה לעזאזל  קורה כאן?! אבא שלי ניגש אליי ואמר בקצרה " ניקו, תדע שתמיד יהיה לך מקום אצלי בארמון, לא אכפת לי אם תהיה חי או מת. ילדה מביתן אתנה הביאה את סם לרחבה ולאחר הענף יד קל של האדס שלושתם נעלמו כי לא היו... התחלנו לחזור לפעילות, אבל.... המאורעות שקרו פשוט לא יצאו לנו מהראש, אני ידעתי במעומעם שוויל מדבר לידי - ואז התעלפתי.
נ. מ וויל
אני וניקו דיברנו על כל מה שקרה עם האדס וזה שסם אלה ואז ללא כל אזהרה מוקדמת ניקו פשוט קרס. עכשיו אנחנו במרפאה השעה 23:30 בערך והמחנה די שקט, ניקו שוכב על המיטת חולה ( הכמעט קבועה שלו) עדיין מעולף, לא הצלחנו לגלות ממה הוא התעלף... הסתכלתי על פניו הצנומות וראיתי עד כמה ניקו מלאכי כשהוא ישן, למרות שישבתי על כיסא נוקשה מעץ נרדמתי באיזשהו שלב...
התעוררתי וראיתי פרצוף בוחן, קפצתי מהכיסא להביא לילד הזה כוס מים, ניקו רק שכב והסתכל עלי וזה היה קצת מלחיץ... הגשתי לו את כוסות המים והוא גמע את כולה תוך כמה שניות,
" כמה זמן אתה ער?" שאלתי, קצת התביישתי בזה שהוא לא הרגיש בנוח להעיר אותי...
" אני קמתי בערך שתי דקות לפני שאתה התעוררת בערך..." הרגשתי שקר בקולו אבל לא כל כך נכנסתי לזה, אני המשכתי מעט בכעס, כי השאלה הזו באמת העסיקה אותי.. " ניקו די אנג'לו, אתה מוכן להסביר לי למה לעזאזל התעלפת?!"

טוב חברים, אני ממש מצטערת שזה היה פרק קצר מבדרך כלל, אבל זה בגלל שהייתי צריכה שהפרק יגמר בנקודה מאוד מסוימת כדי שזה יתחבר בדיוק לנקודת ההתחלה של הפרק הבא... וכן אני יודעת שיש המון קצוות חוט לא גמורות אבל... בפרק הבא אתם עומדים לגלות הכלללללל אז.. תודה שקראתם!
שונאת כל בנאדם בעולם
קלאריס⚔️