נ.מ. רון
סוף סוף הישיבה של המסדר נגמרה ויש עכשיו ארוחת ערב ומזל כי אני רעב מאוד אבל שירדנו לאכול ראינו שדמבלדור עדיין שם וגם מקונגול וזה מוזר כי הם אף פעם לא נשארים לארוחה. בזמן שאכלנו סיריוס דיבר
"דמבלדור אנחנו חייבים לספר להם מגיע להם לדעת את האמת"
"לא פשוט לא" אמא צעקה ממש "הם עדיין ילדים תן להם להישאר ילדים דמבלדור!"
"מולי הם כבר בוגרים מספיק בשביל לדעת את האמת והם חייבים לדעת אותה" אמר דמבלדור בשקט
נראה שזה לא מוצא חן בעיני אמא אבל הארי מיהר לדבר
"זה קשור לוולדמורט אדוני?"
"כן אז זה העניין, גילינו שלוולדמורט יש בת..."
"זה בדיחה?" שאל ג'ורג'
"לא אדון וויזלי זה רציני ביותר ועכשיו אני יכול להמשיך? כן? נהדר, אז ככה הוא נטש אותה כי הוא גילה שהאמא היא 'בוגדת דם' ומה שנורא זה שהאמא בכלל מתה בלידה אבל זה לא שינה לו, זוג אמריקאי אימץ את הילדה אבל אחרי קצת זמן המטוס שהם היו עליו התרסק והם נהרגו. לפני 17 שנים בערך נולד לה ילד ובניגוד עליה הוא ללא ספק קוסם ועוד רב עוצמה"
"ואיבלמורני לא לקחו אותו?"
"לא הם לא מצאו אותו למעשה גיליתי גם שיש עוד מכשפה שהם לא יודעים איכן היא"
"אבל איך זה אפשרי פרופסור?"
"אין לנו מושג גרינג'ר" השיבה מקונגול
"ואתם מצאתם אותם נכון?" שאלה ג'יני
"כן ובגלל שבאיבלמורני לא רצו לקחת קוסמים שאמורים להיות כבר באמצע הלימודים שלהם אבל אין להם מושג בכלל בידע שהם צריכים לדעת, אז הצעתי להם שיקחו שני תלמידים שלנו שרוצים ללמוד שם אבל אין להם את הכסף ובתמורה אני לוקח את שני הקוסמים שהם אמורים לקחת."
"ולשמחתנו" הוסיף מודי "זה שהם מכירים אחד את השני כך שזה יחסוך לנו בעיות"
"אוקי אני רוצה שמנרווה ביל ורומוס תלכו להביא אותם ותסבירו להם כמובן לאט ובסבלנות את הסיפור"
ביל לופין ומקונגול הינהנו
הסתכלתי על הארי הרמיוני ג'יני פרד וג'ורג' וכולם היו בשוק מהסיפור הזה
"רגע פרופסור איך קוראים להם?" דמבלדור הסתכל על הארי
"אנבת' צ'ייס ופרסי ג'קסון"
"מה?" הרמיוני השתנקה וכולם הסתכלו עליה
"הרמיוני חמודה הכל בסדר?" שאלה אמא
"אהה.. לא אני לא מרגישה טוב אני צריכה להקיא" ואז היא יצאה מהחדר בריצה.
נ.מ. אנבת'
אני ופרסי קיבלנו מכתב מאנשים שרוצים שנלמד אצלם וזה היה מוזר
"הם כנראה לא שמעו עלינו" צחקתי
"מה שתגיד מוח אצה" הלכנו למקום שבו הם ביקשו
"יכול להיות שהם מפלצות?"
"כן מוח אצה אז מזל שיש לנו נשק"
חיכנו לאנשים/מפלצות בערך 5 דקות ואז ראינו אותם גבר ג'ינג'י עם שער ארוך עוד גבר שנראה מבוגר יותר ואישה די אהה זקנה "פרסי ג'קסון ואנבת' צ'ייס?" שאל הגבר המבוגר
"כן אלה אנחנו" פרסי נשמע קצת לחוץ אז לחצתי לו את היד שיזכור שאני איתו
"אני רומוס לופין" המשיך האיש המבוגר "וזאת מנרווה מקונגול וזה ביל וויזלי"
פרסי הסתכל עלי וכמוני ראיתי שגם הוא מתאפק לא לצחוק מהשמות האלה...
נ.מ. הארי
"הרמיוני את בסדר?"
"כ-כן" האמת שהיא נראתה לא טוב
"אתם חושבים שהם רעים?" שאלתי
"אם כן אז אנחנו ננסה עליהם את המתיחות החדשות שלנו"
"ג'ורג' תוודא שאמא לא תשמע אותך" ג'יני ניסתה להגיד בקול רציני אבל לא עבד לה
"אני חושבת שאי אפשר לדעת עד שנפגוש אותם לא?"
"אממ הרמיוני כואב לי להגיד שיש אמת בדבריך"
"תודה פרד"
אחרי חצי שעה בערך ראינו את ביל לופין ומקונגול עם פרסי ואנבת' האלה. אנבת' הייתה בלונדינית עם עינים אפורות ועם אש בתוכן פרסי היה קצת דומה לי עם שער שחור ועיניים ירוקות אבל שלו נראו כמו הים בזמן סערה והיה לו שרירים, נראה שהוא מבלה הרבה זמן בלעשות כושר
"תכירו" אמרה מקונגול לפרסי ואנבת' ואז היא אצביע על כל אחד ממנו
"הארי פוטר הרמיוני גרינג'ר ג'יני ג'ורג' פרד ורון וויזלי" שניהם הינהנו לעברנו וידעתי שלא הולך להיות משעמם.
לילה טוב אנשים
YOU ARE READING
הסיפור של הרמיוני
Fantasía~פאנפיק קרוסאובר בין הפ לפג~ _____________________________ "החיים מורכבים מרגעים, רגעים של אושר ושל כאב. רגעים ששווה לחיות אותם" _____________________________ מצד אחד במחנה החצויים יש שקט, המלחמה נגמרה והיחסים עם הרומאים השתפרו מאוד. מהצד השני באנגל...
