(כל הספר הולך להיות נ.מ ג'ונגקוק)
"חזור הנה חוליגן אחד!" המוכר צעק
רצתי מהר ככול שיכולתי עד שעברתי כמה רחובות
קשה לגור ברחוב... אבל מתרגלים
הוצאתי מכיס המעיל שלי שני תפוחים ולחם
"היי ילד!"
הסתובבתי לאחור וראיתי חסר בית אחר
"תביא לי את האוכל הזה!"הוא צעק
"לא" אמרתי בקרירות
"אתה יודע בכלל מי אני??" הוא שאל באיום
"לא"עניתי ומשכתי בכתפי
"חה!" הוא צחק "אני צלקת! אני שולט פה על האיזור אז אם אמרתי לך להביא לי את האוכל
אתה תביא לי את האוכל הזה!" הוא צעק
לכל חסרי הבית יש שם שמסמל את עצמם
יש כאלה שהולכים בקבוצות ויש כאלה שמעדיפים להיות לבד... כמוני
"שם נחמד" אמרתי "איך קיבלת אותו?" שאלתי
"כל מי שלא עשה את מבוקשי נותר עם צלקות!" הוא אמר
"עכשיו תביא לי את האוכל הזה קיבינימט!" הוא צעק
"כזה חסר נימוס... אתה לא מתעניין לשמי?" שאלתי בפנים כאילו נעלבות
"נו.. מה השם שלך ילדון?" הוא שאל בזילזול
"אני אישית מעדיף ג'ונגקוק... אבל חסרי הבית האחרים אוהבים לכנות אותי מלאך המוות" אמרתי
"רגע א אתה מה? ז... זה אתה?" הוא שאל בבילבול ופניו היו מפוחדות
"כן" עניתי בשלווה
"אני מתנצל אני לא יפריע לך יותר" הוא אמר וברח
אני לא אוהב את הכינוי הזה... הוא יותר מדי קודר
חסרי הבית קוראים לי ככה כי כל מי שניסה להילחם מולי סיים בקבר
אני לא גאה בזה... אני שונא אלימות אבל פה ברחוב אלימות זה שם המשחק
המראה שלי יכול לבלבל
זאת אומרת מה כבר נער בן 16 יכול לעשות?
אבל מאז שהייתי בן 5 הייתי הולך אל המאסטר שלי
הוא היה מלמד אותי אותי הכל על הגנה עצמית ועל מלחמה
אבל מלפני שנתיים הוא נפטר ואני נשארתי לבד
הייתי נותן הכל כדי לשמוע את האחת המטאפורות המוזרות שלו שוב
לפני שהוא מת הוא הביא לי שרשרת התליון היה סימן של ברק
זה היה השם שהוא קיבל
כשאני עונד אותה אני מרגיש בלתי מנוצח אני מרגיש... שהוא איתי
אכלתי את התפוחים ושמרתי אות הלחם לאחר כך
הלכתי ברחובות אומנם היה לילה אבל היו הרבה אנשים
תמיד כאב לי לראות את המשפחות שעוברות ברחוב הן פשוט מושלמות
המאסטר שלי מצא אותי כשהייתי תינוק ולקח אותי
לא הכרתי את המשפחה האמיתית שלי ואני אפילו לא יודע אם הם עדיין בחיים
הגעתי לגשר גדול שעומד מעל נהר מים
תמיד הייתי בא לפה כשהייתי מצוברח לשמוע את זרם המים גורם לי להרגע
ההשתקפות של השמיים על הנהר פשוט כל כך יפה
זרקתי אבן קטנה אל הנהר
היא טבעה והשאירה מאחוריה צורות של טבעות
התיישבתי על קצה הגשר
לפעמים הייתי רוצה פשוט להעלם... שיום אחד האדמה תבלע אותי וזהו!
הסתכלתי על השמיים וראיתי כוכב נופל ופשוט קיוותי שיום אחד אני פשוט יעלם
נאנחתי אנחה עמוקה ועצמתי את עיניי
פתאום הרגשתי משהו מכסה את פי ואפי
מישהו תפס אותי
ניסיתי להשתחרר
נאבקתי בפראיות
אבל שום דבר לא עזר ופתאום הכל השחיר
אז הינה הפרק הראשון של הספר החדש שלי🎉
אני רק רוצה להתנצל הספר הזה לא כתוב טוב אני יודעת🙏😅
אם יש לכם ביקורות אני אשמח לשמוע אותם💜
YOU ARE READING
הניסוי - taekook
Romanceשבעה נערים נחטפים על ידי מדען משוגע אשר עורך ניסואים משוגעים מטרת הנערים היא די פשוטה... להשאר בחיים!!! הם נמצאים על ראש בניין ובכל קומה יש משהו אחר עליהם לפתור את כל התעלומות ולמצוא את הכפתורי המעלית לקומות האחרות =+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+=+...
