I need you-עברית

~פרק 14~

אבא שלי ודין באו לראות אותי בבית החולים. ״את משוחררת״ אבא שלי אמר מחויך כשהוא נכנס לחדר שלי אחרי שיחה עם הרופאה. חייכתי אליו חיוך רחב וקמתי מהמיטה שלי, נכנסתי לשירותים שיש בבית חולים כדי להחליף בגדים, יצאתי מהשירותים וראיתי את אבא שלי מחכה לי בחוץ. ״איפה דין?״ שאלתי כשאני מסתכלת סביב כדי למצוא אותו. ״הוא מחכה לנו במכונית. ״אה בסדר״ אמרתי לו בחיוך. ״אבא?״ שאלתי כשהלכנו בדרך החוצה מבית החולים. ״אני מאוד שמחה שיש לי אותך שוב״ אמרתי לו ומבלי ששמתי לב העיניים שלי התמלאו דמעות, לא רציתי לבכות בפניו, לא רציתי שהוא ירחם עלי. ״שוב? קייט אני תמיד יהיה שלך, ואת שלי.. את הדבר הכי חשוב לי״ הוא אמר לי וכבר לא יכולתי להתאפק והדמעות החלו לנזול מעצמן. ״אני מצטער שאמא לא פה כדי להיות איתך אבל.. יש לך אותי ואת דין״ הוא אמר לי כשהסתכל לי בעיניים ומחק לי את הדמעות. ״אני יודעת״ אמרתי לו וחיבקתי אותו חזק.
הגענו הביתה וראיתי שהאנה התקשרה אליי פעמיים ולא עניתי לה, אז התקשרתי חזרה. ״קייט את בסדר? איפה את? את בבית חולים? מה קרה?״ היא הציפה אותי בשאלות ונשמעה מאוד לחוצה. ״תירגעי האנה סך הכל התעלפתי, קורה..״ אמרתי לה כשאני מנסה להרגיע אותה. ״את בבית?״ היא שאלה אותי כשנשמעה יותר רגועה. ״כן אני בבית, באלך לבוא?״ שאלתי אותה כשהסתובבתי בחדר. ״אני בדרך״ היא אמרה וניתקה את השיחה. ישבתי על המיטה ואז נזכרתי בקאי, במה שהוא עשה לי, ורק חשבתי לעצמי למה? מה עשיתי שזה מגיע לי? חשבתי שיש בינינו משהו, וכמו סתומה סלחתי לו, הייתי צריכה לדעת שהוא יעשה את זה.. דפיקה בדלת קטעה את מחשבותיי וניחשתי שזו האנה ״תיכנסי האנה!״ צעקתי לה כשאני יושבת על המיטה אבל היא לא נכנסה, הלכתי לכיוון הדלת ופתחתי אותה, הופתעת לראות את ליאם עומד שם. ״מה אתה עושה פה?״ שאלתי את ליאם והוא בלי להגיד כלום מיד נכנס. ״אני לא אחזור ואגיד לך סליחה כמו שאני תמיד עושה, תקשיבי, ראיתי מה קרה בינך לבין קאי במסדרון, אני חייב להגיד שהוא ממש דפוק שהוא עזב אותך לטובת הבלונדינית המכוערת הזאת״. הוא אמר לי כשהוא מסתכל עמוק בתוך העיניים שלי. ״ליאם.. אני כבר אמרתי לך-״ התחלתי להגיד אבל הוא קטע אותי, ״אני יודע שאת לא רוצה להיות חברה שלי יותר, באמת שאני יודע ואני פשוט לא מצליח להתגבר עלייך, אבל אני לא מבקש ממך שתאהבי אותי אני פשוט רציתי לבוא ו.. את יודעת.. לעודד אותך אז הבאתי לך את אלה״ הוא אמר כשהוא יוצא מכיוון הדלת ומביא ורדים אדומים, הפרחים האהובות עליי. ״אתה לא הייתה צריך ליאם.״ אמרתי לו כשהחזקתי בורדים. זה היה ממש יפה מצדו להביא לי את הפרחים האלה, אני לא ציפיתי בכלל למשהו כזה, אבל את האמת שזה עודד אותי קצת והשכיח ממני את כל העניין עם קאי. ״שטויות.. אבל תודי שאת כבר מרגישה יותר טוב״. הוא אמר לי בחיוך כשהחזיר את השיער שלי למאוחרי האוזן. ״מודה..״ אמרתי כשאני מצחקקת.
-נקודת מבט של ליאם-
התוכנית שלי עבדה, הצלחתי להרחיק את קאי מקייט סוף סוף ונראה לי שאני גם מצליח לגרום לה להתאהב בי מחדש, הבאתי לה בכוונה ורדים, אני יודע שאלה הפרחים האהובים עליה.. אני ממש שמח שאלכסנדר הייתה מוכנה לעזור לי בזה, עכשיו קייט תהיה שלי ולא של אף אחד.
ישבנו ביחד בחדר שלה, צחקנו ודיברנו, היא הייתה כל כך יפה, פשוט מלאך.. הסתכלתי לה בעיניים והיא בשלי, העיניים הגדולות והיפות שלה. התקרבתי אליה לאט כשאני מסתכל על השפתיים שלה, ואז דפיקה בדלת עצרה את הרגע היפה שהיה אמור לקרות. ״קייט!״ שמעתי את הקול של האנה מחבקת את קייט ובכלל לא שמה לב אלי, אחרי שהיא השתחררה מהחיבוק היא הסתכלה עלי בבילבול ואז על קייט. ״מה הוא עושה פה?״ האנה שאלה את קייט במבט מבולבל. ״ליאם בא לבקר אותי קצת״ קייט אמרה כשהיא מסתכלת עליי ואחר כך מחזירה את המבט להאנה. ״כן ובידיוק התכוונתי ללכת, נתראה קייט״ אמרתי כשהלכתי בדרך החוצה מהחדר שלה. ״ביי״ שמעתי אותה אומרת לי מהחדר. חזרתי חזרה לבית שלי, שמח שהצלחתי לגרום לה לדבר איתי שוב ורק אם האנה לא הייתה מפריעה הייתי מקבל אותה שוב אבל אני לא דואג בגלל שאני יודע שאני יכול לנסות עוד פעם.
-נקודת מבט קייט-
״מה לעזאזל הוא עושה בבית שלך״ האנה עצרה אחרי שליאם יצא מהחדר. ״תירגעי, הוא רק בא לבקר אותי כי הוא ראה מה קרה בבית הספר עם קאי והוא הרגיש צורך לבוא ולדבר איתי״ אמרתי כשאני אפילו לא בטוחה אם מה שאני אומרת כרגע הוא נכון מבחינתי או לא. ״אני לא מציעה לך להתקרב אליו שוב, את זוכרת מה קרה נכון?״ היא שאלה אותי כשהתיישבה על המיטה. ״פשוט תעזבי את זה, בואי נדבר על משהו אחר״ אמרתי לה והיא הנהנה, דיברנו מלא בזמן שהיא הייתה אצלי וריכלנו קצת. היא נשארה אצלי עד הערב ואז עזבה. ״נראה אותך מחר״ היא אמרה לי כשהיא מחבקת אותי ויוצאת מהבית. הייתי כל כך עייפה והשעה הייתה 19:30 אז נכנסתי להתקלח ואז הלכתי לישון.
קמתי בבוקר מלאה אנרגיות, אולי זה בגלל שהלכתי לישון מוקדם אתמול. שטפתי פנים וצחצחתי שיניים, הלכתי לארון כדי לבחור בגדים. אחרי התלבטות רבה החלטתי ללבוש טייץ שחור עם חולצה שחורה רגילה ומעליה ג׳קט ג׳ינס בהיר, לבשתי טימברלנד חומות כהות והלכתי למטבח כדי לאכול ארוחת בוקר, ראיתי את אבא שלי יושב עם כוס קפה וקורא עיתון. ממש התגעגעתי לראות אותו ככה. ״בוקר טוב״ אמרתי לו ונישקתי אותו על הלחי. ״בוקר טוב דובשנית״ הוא אמר לי וחייך אליי, עשיתי לעצמי נס והלכתי למכונית שלי, שתיתי את הנס בדרך לבית הספר וכמו כל בוקר אספתי את האנה איתי. ״היי״ היא אמרה כשנכנסה למכונית. ״היי״ השבתי לה, הגענו לבית הספר ואני לא יודעת למה אבל חיפשתי את קאי, אני לא אמורה לעשות את זה אני צריכה לשכוח ממנו, להתגבר עליו.. נכנסתי לכיתה שלי ואז נזכרתי שהיום היה צריך להביא ספר מתמטיקה ושכחתי, המורה ממש תכעס עליי. התקשרתי לאבא שלי וביקשתי ממנו להביא לי את הספר. הצלצול לשעה הראשונה נשמע ברמקול והמורה מריה נכנסה לכיתה ורק קיוויתי שאבא יבוא בזמן לתת לי את הספר. מריה התחילה לקרוא שמות ואז נשמעה דפיקה בדלת. ״היכנס״ מריה אמרה וחיכתה שהדלת תיפתח, שמחתי לראות את אבא שלי שעמד שם עם הספר בידיו ״אני צריך להביא את זה ל-״ הוא אמר ולא המשיך את המשפט כשראה את המורה מריה. שניהם היו נראים המומים אחד מהשני ״מ..מריה?״ אבא שאל כשהוא מגמגם. ״קיי..קייט הינה ה..הספר של..שלך״ הוא אמר מגמגם ומבולבל יותר מתמיד, אף פעם לא ראיתי אותו ככה הוא נהיה חיוור וכאילו עוד שנייה הוא מתעלף. קמתי ממקומי כדי לקחת את הספר וכשל קחתי אותו נתתי לאבא שלי מבט של ׳מה קרה?׳ אבל הוא רק נתן לי את הספר והלך משם. במשך כל השיעור המורה מריה לא הייתה מרוכזת והיא הסתכלה עליי תמיד במבטים מוזרים, אני מנחשת שיש לזה קשר לאבא שלי. בסוף השיעור באתי אליה כדי לברר מה קרה ״גברת נלסון, למה אבא שלי הסתכל עלייך במבט מוזר כזה וגם את? קרה משהו?״ שאלתי אותה בלי לחשוב פעמיים. היא הסתכלה עליי בעייניה החומות והגדולות ״אני חושבת שאבא שלך אמור להסביר לך מה קרה פה..״ היא אמרה לי ויכולתי לראות שהיה עצב בפניה, ולפני שהספקתי להגיד משהו היא כבר הלכה. כשיצאתי להפסקה אליסון (ילדה מהכיתה שלי)באה אליי עם נייר ורדרד ומהודר. ״הנה הזמנה למסיבת יום הולדת שלי, מקווה שתבואי״ היא אמרה לי והניחה את הנייר בידיים שלי. ״כן ברור״ אמרתי לה כשאני מחייכת אליה. היא חייכה אליי בחזרה והמשיכה לתת לילדים הזמנה. המשכתי ללכת במסדרון ואז ראיתי את ליאם מתקרב אליי מחויך. ״היי״ הוא אמר לי כשהוא מחבק אותי. ״היי״ אמרתי לו בתוך החיבוק, ואת האמת שדי הופתעתי מהחיבוק, לא ציפיתי שהוא יחבק אותי. ״אני רואה שקיבלת את ההזמנה למסיבה״ הוא אמר כשהוא מסתכל על ההזמנה בידיים שלי. ״כן חח״ אמרתי לו כשהסתכלתי על ההזמנה גם אני. ״גם אני קיבלתי הזמנה..״ הוא אמר כשהוא מנסה לרמוז לי משהו וכבר הבנתי שהוא רוצה לבוא איתי למסיבה. התכוונתי לסרב בנחמדות אבל אז חשבתי לעצמי שזה רק יגרום לי לשכוח מקאי. ״אני אשמח לבוא איתך״ אמרתי לו כשראיתי שהוא כבר מיואש מלרמוז לי.. ״יופי, אני יאסוף אותך בשבע״ הוא אמר וקרץ לי. כל היום לא הפסקתי לחשוב על מה שקרה בין גברת נלסון(מריה) לבין אבא. חזרתי הביתה וראיתי את אבא שלי יושב בסלון כשהראש שלו בין הידיים. התקרבתי עוד קצת וראיתי אותו כשפנים שלו היו ממש חיוורות, הוא היה נראה מתוסכל. אף פעם לא ראיתי אותו במצב כזה. ״אבא אתה בסדר?״ שאלתי אותו כשישבתי לידו וחיכיתי לתשובה. ״מה קרה היום בינך לבין גברת נלסון?״ שאלתי אותו אחרי זמן קצר מבלי לחשוב פעמיים. ״גברת נלסון?״ הוא אמר לי כשהוא נראה ממש עצבני. ״כן, גברת נלסון..״ אמרתי כשאני לא מבינה מה פשר המבט העצבני שלו. ״ממתי היא המורה שלך?״ הוא שאל אותי בסקרנות. ״לא ממזמן, את האמת שהיא מורה די חדשה.״ אמרתי לו בתמימות. ״אבא בבקשה תסביר לי מה הולך פה.. אני מתחרפנת שאתה מסתיר ממני דברים״ אמרתי לו טיפה לחוצה. ״אני לא יודע איך אני אומר לך את זה עכשיו.״ הוא אמר לי כשהוא מחזיר את הראש שלו בין שתי ידיו. ״יש לכן את אותם העיניים את יודעת?״ הוא אמר לי ומיד ידעתי שהוא מתכוון לגברת נלסון.. ״רק רגע.. מה זאת אומרת?״ אמרתי לו מבולבלת, לא רציתי להאמין ש.. לא זה לא אפשרי. ״אבא, בבקשה תגיד לי שזה לא מה שאני חושבת שזה״ אמרתי לו מתוסכלת. ״בהתחלה לא הבנתי למה היא עזבה אותך, אותנו, אבל כבר כשאמרת לי ״גברת נלסון״ הבנתי שהיא מצאה אהבה אחרת, היא התחתנה עם מישהו אחר ועזבה אותך ואותי לטובתו״ אבא אמר לי אבל לא רציתי להאמין, לא רציתי שזה מה שיקרה... פרצתי בבכי ופשוט לא יכולתי להפסיק לבכות, התחלתי לשבור דברים ולזרוק דברים. זה פשוט לא יכול להיות שהיא.. שהיא אמא שלי.

תודה לכל מי שמגיבה ונותנת כוכבים, אנחנו באמת מעריכות את זה.. ואם יש לכן רעיונות לסיפור אתן מוזמנות לכתוב בתגובות , הערות והארות יתקבלו בברכה
נוראן ונועה.