פאנפיק קיטשי על מאלק

פחד גבהים

נ.מ. קליירי

הגענו לגשר הזכוכית של סין. עלינו עליו, ואלק נורא התלהב. (ה.כ. למי שלא יודע, בסין יש גשר מעל תהום של 600 מטר והוא עשוי מזכוכית, בצורת משולש>. אסור לעלות עליו יותר מ-800 אנשים כי אז הוא יקרוס וכולם ימותו בייסורים מוהאהאהאהא.) מגנוס, שלמרות שהיה בכיר המכשפים בברוקלין היה לו פחד גבהים, בחר שלא לעלות. אלק הציע להישאר איתו, אבל מגנוס אמר שאם אלק רוצה לעלות על הגשר שיעלה. "אני אשאר איתו," הצעתי. אלק נראה ספקני. "טוב," החליט. "תשמרי עליו." צחקקתי. "אלכסנדר, אני לא צריך שילדה תשמור עליי," אמרתי. "אני לא ילדה. אני בת שש-עשרה." אמרתי. "בדיוק. ילדה." אמר אלק. הלחטתי שאין לי יותר מה להתווכח ושתקתי. 

בזמן שהאחרים עלו על הגשר, אני ניסיתי למנוע ממגנוס להתעלף כשהביט מטה וניסה לעלות על משטח הזכוכית. "לא להסתכל למטה, לא להסתכל למטה," מלמל לעצמו. בסופו של דבר הוא וויתר ונרתע לאחור. הוא גישש בעיוורון אחר היד שלי. "א-אפשר...?" מלמל, קולו רועד. הורדתי את ידו מהכתף שלי ואחזתי בה. אחרי כדקה הוא נרגע ושיחרר את ידי. "תודה. מצטער. את פשוט יציבה." הנהנתי. "בוא לא נספר לאלק. אני לא רוצה שהוא ירצח אותי."

מיאו מיאו פרק פרק