Darina

פרק 11

״אמרתי לך שלידך אין לי התקף או רפלקס״ מלמלתי קרוב אליו.

״את ראית אותו מאז?״ שאל ונענעתי בראשי לשלילה.

״אף פעם לא האמנתי שאני אעבור דבר כזה, לא חשבתי שאני אשבר אי פעם ממשהו, מגיל קטן פיתחתי עור של פיל, וברור שהיו מעט משברים בדרך אבל זה חיזק אותי״

״אני לא מצליחה להתגבר על זה, ואני עייפה מזה, אני רוצה להיות שלמה עם ההחלטות שלי, אני רוצה להנות, אני עוד מעט בת 24, כל זה קרה לי שהייתי בת 21״

״כמעט שלוש שנים מהחיים שלי אני מסביב לזה, ואני לא יכולה, אני רוצה להכיר בחור ולבנות איתו את החיים שלי, אבל אפילו את הדבר הכי פשוט אני לא יכולה לעשות״

״וזה להתנשק.״ סיימתי את המונולוג שלי.
הוא ניגב את הדמעות שתפסו את מקומן במקום הקבוע שלהן.

״אף פעם לא הייתי כל כך רגישה ושברירית, אם היית מכיר את דרינה שלפני שלוש שנים, לא היית מאמין״

״אני חושב שזה בונה אותך יותר, מתגברים על זה לאט לאט דרינה, את חושבת שאת לא מתגברת אבל היית מאמינה שתצאי לדייט ותהיי במסיבה ותשתי?״ שאל.

״בהתחלה בקושי הצלחת להסתכל לי בעיניים, את עוברת דרך ואת קרובה כל כך ללסיים עם כל זה, אל תרימי ידיים דווקא עכשיו״ הוא חייך.

הנחתי את כף ידי על החזה שלו והסתכלתי לו בעיניים, הרגשתי אותו מתקשח נגדי, למה ממנו אני לא נרתעת?

הסתכלתי על הקעקועים שלו שבצבצו מבעד לטישרט הלבנה שלבש, ״אתה מתחרט על איזה קעקוע?״

״יש קעקוע אחד שאני מתחרט עליו״ הוא הצביע על לב שהיה כתוב בו תאריך, ״הייתה לי בת זוג שמונה שנים, היא הייתה בוגדת בי על ימין ועל שמאל, ותמיד ידעה איך להשתיק לי את המחשבות לגביי זה, היא ידעה איך לקנות אותי ולהאמין לה אפשר להגיד.״

״שהיינו ביחד ארבע שנים, עשינו את הקעקוע הזה וזה התאריך שהכרנו, ידעתי שזה קשר שיגמר בטבעת״ החיוך עלה על פניי.

״ומה קרה?״ שאלתי, ״ביום שכל החברים שלי סיפרו לי והראו לי הוכחות שבמשך כל השנים האלה היא בגדה בי, הלכתי להיפרד ממנה ותפסתי אותה עם חבר טוב שלי״ בלעתי את רוקי והוא היה כבוי.

״היא פספסה אותך״ לחשתי ושוב הסתכלתי על הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה, שאני יושבת עליו והוא אוחז במותניי.

״ויש קעקוע שאת מתחרטת עליו?״ שאל, ״אני אוהבת את כולם, לא עשיתי אותם כי יש להם משמעות או משהו, אהבתי את הקעקוע באותה שנייה וחרטתי אותו על גופי״

ירדתי בזהירות מגופו והוא החזיר אותי בחזרה, לא פחדתי ממנו, הוא לא יפגע בי.

לפתע הוא הרים אותי והוביל אותנו לחדר שלו, ״אני יודע שזה מוזר מצידי לחשוב את זה״ מלמל בקול חלש.