פרק 6

435 34 6
                                    


נ.מ. ריינה -

אני מרגישה ממש מוזר. כבר כמה פעמים בטעות הלכתי לביתן הפריאטור, ופרנק נעץ בי מבט חודר. אני לא רוצה שניקו ילך לפגישות במקומי, אז הוא כל הזמן מבטל. מסכן פרנק. קראתי המון ספרים על הנושא הזה של החלפת גוף, והדרך היחידה לתקן את המצב הזה זה שיקוי מאוד מורכב. ניקו אמר לי שאני יכולה לבקש עזרה מילד הקטה. אז נסעתי בדמותו של די אנג'לו למחנה החצויים. פרסי בא ואמר שהוא נורא דאג לי, ושאל אם עשיתי מסע צללים ואם אני צריכה לנוח. זה מוזר שמתייחסים אליך כמישהו אחר. טוב, ברור שזה מוזר. וויל סוליאס רץ וחיבק אותי ופחדתי שימשוך אותי לנשיקה. למזלי הוא לא עשה את זה. שאלתי את וויל ופרסי "תגידו, אתם מכירים בן או בת הקטה שיכול/ה לעזור לי לרקוח איזה שיקוי?" וויל משך בכתפיו ופרסי ענה "יש איזה נערה ממש חכמה ומעולה בדברים האלו, היא נצר הקטה ואני בטוח שהיא תשמח לעזור"

נ.מ. הרמיוני -

ישבתי בביתן הקטה וניסיתי לרקוח פליקס פליציס. אני חושבת שקצת מזל לא יזיק לי. לפתע נכנסו לביתן פרסי, ונער עם שיער שחור, חולצה שחורה וטבעות. "ניקו, זאת הרמיוני. הרמיוני, ניקו." הציג פרסי. "שלום ניקו. אתם צריכים משהו?" שאלתי. "מה בלי שלום לפרסי?" פרסי זייף העלבות. התעלמתי. "הרמיוני, פרסי אמר שאת טובה מרקיחת שיקוים וחשבתי אולי תוכלי לעזור לי לקוח שיקוי ממש מורכב..." ניקו התחיל. "בכיף!" אמרתי. הוא הראה לי רשימה ארוכה של הוראות. השיקוי היה דומה במפתיע לשיקוי פולימיצי שמשנה את גופך. אמרתי לו שאכין את השיקוי ושהוא כנראה יהיה מוכן בסוף החודש. "תודה רבה הרמיוני." אמר והלך. התחלתי לרקוח את השיקוי במרץ מפתיע. ניקו גר במחנה יופיטר, ואני הולכת למחנה יופטר בסוף החודש. אני אוכל להביא אליו את השיקוי. חייכתי והתחלתי לעבוד.

נ.מ. הארי -

היום יצאתי לשיעור לחימה בחרב שפרסי העביר. היה שם רון וחלק מחבריו לביתן. "או, היי הארי." פרסי אמר לי. הוא שאל אם אני רוצה להילחם נגדו. כולם כבר היו מחולקים לזוגות והתחילו להילחם אז הסכמתי. פרסי שפך על עצמו כוס מים עם קרח והתחיל. הוא התחיל לדקור ולשסף ובתוך בערך שלוש שניות שכבתי על הרצפה חוד החרב של פרסי על צווארי והחרב שלי איפשהו ברדיוס קילומטר. פרסי היה לוחם טוב. בסוף האימון הייתי סרוט ופצוע. פרסי נתן לי לשתות כוס של מיץ עם קוביות קרח. אבל היה לזה טעם של הפשטידות שאני הכי אוהב מהוגוורסט, והשוקולד הביתי של גברת וויזלי. "מה זה?" שאלתי. "זה נקטר, משקה האלים. הוא מרפא חצויים אם שותים ממנו מעט." רק כשאמר את זה עיכלתי. אני נצר של אל.

----------------------------------------------------------------------------------------------

מחר עולה פרק חדש! 

ביי!

הארי במחנה החצוייםWhere stories live. Discover now