הארי במחנה החצויים

פרק 8

נ.מ. הארי -

לא חשבתי שאוכלי מוות יגיעו עד לכאן. אבל זה לא היה הזמן לחשוב. הוצאתי שרביט וכמוני גם רון והרמיוני. ואז ראיתי אותו. וולדמורט בעצמו הגיע. הוא התקדם ישר לעברי. ראיתי מזווית העין את הרמיוני ורון נלחמים בלוציוס מאלפוי. מהצד השני ראיתי את אנבת' שולפת חרב. "וואו, הילד שהנשאר בחיים מצליח לגרום לעוד קבוצה של מתומטמים לשמור עליו..." וולדמורט לגלג. "אבדה כדברא!" סילון של אור ירוק נורה מקצה שרביטו של וולדמורט. התחמקתי והקללה פגעה בעץ מאחורי שמיד עלה באש. העץ התחיל להבעיר עוד עצים ובמהרה היתה שם שרפה רצינית. כנראה כולנו היינו מתים ממנה אם פרסי לא היה מזמן גל ענק מהאגם שכיבה אותה. הגל הזה שאב אותי ואת וולדמורט אל מתחת למים. שמעתי קול במוחי: "הארי, זה פוסידון. אתה נצר זאוס ואתה בטריטוריה שלי!" הקול אמר. ראיתי את וולדמורט משתנק וגם לי כמעט נגמר האוויר. "בבקשה לורד פוסידון, עזור לי הפעם. וולדמורט יביא צרה על עוד הרבה אנשים אם לא נהרוג אותו!" אמרתי לקול שבראשי. "הממ, טוב נו, אבל רק כי אני אל נחמד." פתאום הרגשתי שאני יכול לנשום. וולדמורט המשיך להשתנק. "אבדה כדברא!" הפעם הסילון הירוק יצא משרביטי. וולדמורט היה חלש והקללה פגעה בחזהו. הוא נפל והגלים סחפו אותו. יצאתי מהמים וצעקתי בקול "היי אתם שם! האדון שלכם מת! הרגתי אותו!" השתרר שם שקט מוחלט. כולם בהו בי. לפתע קרה משהו שממש לא ציפיתי לו. אוכלי המוות פשוט, הלכו. רון והרמיוני חיבקו אותי בחוזקה. אני יודע שלא הייתי אמור לעשות את זה, אבל סיפרתי לכל החצויים שם את הסיפור שלי. בסופו כולם מחאו כפיים. מיהרנו לכתוב ינשוף לדמבלדור.

נ.מ. ליאו -

ישבתי באספה קטנה שכינסו במחנה יופיטר כמו שהיו עושים מסביב לשולחן הפינג פונג במחנה החצויים. "טוב, אז הנבואה התגשמה במלואה, המחנה הרומי יהיה תחת מתקפה-מה יש לומר, תקפו. ילד המוות יעבור החלפה-ניקו החליף גוף עם ריינה, ואתם לא סיפרתם! הייתי רצת בשוק כשפרסי ופרנק אמרו לי, אבל הם צדקו. הנצר של אדון השמיים יהרוג את אויבו מתחת למים- אז כמו שהארי הסביר לנו, וולדמורט הוא אויב שלו מאז היה תינוק, הארי הוא נצר זאוס והוא הרג את וולדמורט מתחת למים." אנבת' סיכמה לכולנו. "זה נשמע הגיוני. עכשיו אנחנו צריכים לשלוח אותם חזרה לאיפה שהם באו ממנו ולהתחיל לסדר פה." התערבה הייזל. "ליאו! אתה לחוץ?" ג'ייסון ופרסי התחילו לצעוק עלי שטויות ורק אחרי שלוש דקות בערך הבנתי שאפי עולה באש. נגעתי בו קלות. "הייתם יכולים פשוט לומר." לבסוף, אנבת' ופייפר הבטיחו לדאוג להחזרתם של הנערים, ואנחנו נתחיל לסדר. כשיצאתי הייתי קצת בשוק. המון דברים חזרו למקומם, דברים שנשברו תקנו את עצמם, וריחפו באוויר. ובמרכז ההתרחשות עמדו הארי, הרמיוני ורון, ממלמלים דברים ומנופפים במקלות של עץ. "ראפרו" אמר הארי והשולחן שנשבר תיקן את עצמו. "ווינגארדיום לביוסה!" מילמלה הרמיוני וכמה חפצים החלו לרחף. הם המשיכו ככה עוד מספר דקות עד ששמו לב שאני ושאר האנשים באספה בוהים בהם. "אה... סליחה? רק ניסינו לעזור...." רון ניסה למצוא מילים מתאימות. "לא! זה... זה נפלא! תודה רבה!" ריינה אמרה. אנבת' ופייפר ניגשו אליהם. "בואו, נחזיר אתכם הביתה." שמעתי את דיבור ההקסמה שבקולה ורציתי לעקוב אחריה מיד ושתיקח אותי הביתה הארי ורון הלכו אחריה אבל הרמיוני רק צעקה "את שוב עושה את זה! את מדברת עם דיבור מוקסם או משהו כזה! בבקשה, אל תשתמשי בו עלינו. תני לנו לעשות כרצוננו." וואי כמה שהיא דומה לבלונדה המפחידה! הרמיוני בסוף הלכה אחריהם. "אה... לא נשאר לנו מה לנקות. אז, מה עושים?" שאלתי את הפריאטור של רומא. אם אתם שואלים איזה פריאטור? שניהם היו באספה... אז שתדעו שאני לא יודע. כשאלתי את זה הסתכלתי על ריינה, אבל פרנק הוא זה שענה לי. "אה, אני חושב שבעיקרון אפשר ללכת לביתנים, וג'ייסון אחי? יש מצב אתה תעזור להם להגיע לבית ספר קוסמים הזה שלהם?" אמר פרנק. "ברור אחי!" אמר ג'ייסון והלך לכיוון שבו החבורה נעלמה.

--------------------------------------------------------------------------------------------------

זהו!
נגמר הפאנפיק )-:

עוד מעט יעלה אפילוג קצרצר! 
לכו לספר וואנשוטים של פרסי ג'קסון שלי. אני מחר פותחת גם ספר של וואנשוטים של הארי פוטררר
מקווה שנהנתם!