"לא! אתם צריכים להבין אותי!" אני צועקת, הידיים שלי רועדות והצלחת לידי מלאה אוכל "תראו" אני אומרת בקול שקט "אני מבינה אתכם, באמת, אבל... אני חייבת לעשות את זה" אני מדגישה את ה'חייבת'.
מאוד חששתי מהשלב הזה, למרות שמאוד חששתי מכל השלבים ב"תוכנית" שלי. אני מציצה בדף של התוכנית: השלב הראשון הוא לשכנע את ההורים שלי לתת לי לעשות את זה, לשכנע אותם לתת לי להתאבד.
"תקשיבו, אתם יודעים עד כמה אנחנו צריכים את הכסף הזה, ומהר" אמא נאנחת "יש לנו המון חשבונות לשלם, הולכים לזרוק אותנו מהדירה והבנק עצבני עלינו כי אנחנו חייבים לו כמה מאוד אלפי שקלים, והחובות רק מצטברים" אני מסתכלת להם בעיניים "כולנו הולכים למות, מרעב, אלה אם נשיג פתאום סכום גדול של כסף" אני מסמנת בראשי אל עלון שמנסה לשכנע אותנו להתנדב, באותיות ירוקות וגדולות כתוב הסכום שהם ישלמו למי שיתנדב, אם משהו ישכנע את ההורים שלי זה הכסף.
"את לא צריכה לעשות את זה" אני מזהה בקול של אמא בושה "את רצינית?" אני קמה "זה לא עניין של כבוד, אם לא תסכימו לי כולנו הולכים למות!" העיניים שלי יורות לעברם גיצים "אם לא תסכימו לי, אני אלך ואקפוץ מהצוק הקרוב" הם יודעים שאני באמת מתכוונת לזה, אין להם דרך לצאת מזה.
אבא מסתכל על אמא ואז מהנהן, גל גדול של הקלה שוטף אותי, אנחנו רבים על זה כבר חצי שעה "תשמרי על עצמך" אמא קמה ומנשקת אותי בראש, אני יודעת ששניהם רוצים לבכות, אבל יש לי עוד הרבה דברים לעשות.
"אני הולכת לספר לסופיה וכריס" סופיה היא אחותי הקטנה, כריס היא אחותי הגדולה "לא" אבא מסתכל עליי "אנחנו נעשה את זה" אמא מהנהנת ואני שוב נשטפת הקלה "תודה" אני אומרת.
"ניפגש עוד חצי שעה במכונית" אני מהנהנת והולכת לחדרי.
כעבור חצי שעה כל המשפחה במכונית, אני מסתכלת על עצמי במראה: השיער השחור שלי אסוף בקוקו ואני לבושה בתלבושות קרבית.
"עוד עשר דקות נגיע" אמא מודיעה ומתחילה לנסוע, אני נושמת נשימה עמוקה, אני מסוגלת.
זאת הנסיעה הכי שקטה שהייתה לי, כל הדקות נמשכות ונדמה כאילו לעולם לא נגיע לכיכר העיר, אבל בסופו של דבר אנחנו מגיעים.
"הנה זה מתחיל" אני ממלמלת לעצמי ויוצאת מהמכונית.טוב אז אממ היי!
אני יודעת שהפרק קצת משעמם אבל הוא נחוץ לעלילה...
אני רוצה לתאר לכן/ם איך יערה נראית אבל אני לא רוצה שזה יהיה מהעיניים שלה אז תצטרכו לחכות עם זה.
אני מבטיחה לעלות בתדירות גבוהה יותר פרקים 💛
אגב, אני עדיין לא כל כך מצליחה להסתדר עם וואטפד, מקווה שאני אלמד מהר!
~ג'יני
נ.ב הפרקים הבאים יהיו ארוכים יותר!
YOU ARE READING
השמיים הם כבר לא הגבול
Fantasyיום מספר 7 אני פה כבר שבוע שלם! אני יכולה להבין למה כולם מתו פה כל כך מהר. גם אני כבר רוצה למות. אני ממש מדוכאת.. אבל מצד שני, שברתי שיא עולמי!! או יותר נכון... שיא בין גלקטי, אני היחידה שהצליחה להישאר על הכוכב הזה יותר מ- 24 שעות. יערה היא בת להורי...