אהבת נעוריי

פרק 4

אמא סיימה לדבר עם חברה שלה,יצאתי לבחוץ היא עדיין חיכתה שם.

"אמא, אני יוצאת."

"רגע רומי,בואי אני יקח אותך,"

לפתע הבחנתי בדן.

"לא צריך אמא," סימנתי לה עם הראש שמישהו מחכה לי.

"אני יביא את המפתחות במילא אני צריכה ללכת לעבו-.." היא קלטה את הרמז קצת מאוחר מדי."אוקיי,הבנתי להתראות"

"הוא איתך בבית ספר?" היא לחשה לי באוזן אחרי שהתקרבה אליי.

"כן..אמא נוו.."לחשתי לה בחזרה.מקווה שהיא לא תעשה פאדיחות או משהו.כי היא רגילה לעשות.

"טוב ביי תבלי" אמא שלי אמרה ועזבה את המקום,לא נראה לי שאפשר לבלות בבית הספר.

"פיו" הוצאתי את כל האוויר שאגרתי.

התחלנו לצעוד לכיוון בית הספר.
"סליחה..פשוט אמא שלי...היא.. " גמגמתי.

"זה בסדר " דן קטע אותי באמצע. "כמה אתם במשפחה שיש לך בית כזה ענק?" הוא העביר נושא.

הבנאדם חטטן,אבל חמוד.

"אממ האמת שאני...בת..יחידה.."אמרתי בגמגום מנסה לא להזכר באח שלי.

אבל המחשבה לא נתנה לי, פתאום התחילו לי דמעות.

"אממ וואי מצטער,אמרתי משהו לא בסדר?" דן אמר שהפרצוף היפה שלו הביע הבעת התנצלות.

"לא...זה פשוט.." הלבטתי אם לספר. "זה פשוט..אח שלי..הוא מת בתאונת דרכים..והשאלה שלך העלתה לי זכרונות"

"מצטער,לא ידעתי".הוא אמר,מבויש.

"זה בסדר."ניגבתי את הדמעות.

החזקתי את הכתפיות של התיק,הייתי די נבוכה מהשתיקה הארוכה שנמשכה שתי דקות .

"זה עוד רחוק?"שאלתי שכבר הרגליים שלי כאבו לי.

"לא,הנה עוד כמה דקות מגיעים"

"אוקיי" חייכתי.

הגענו לשער בית הספר,נכנסנו ביחד,המסדרון היה מלא בתלמידים.

"בואי אני יראה לך את הכיתה שלנו" דן אמר בנעימות.

"אחרייך" צחקקתי.

נכנסנו לכיתה ,הוא הכיר לי את כל התלמידים."זה עידן" הוא הצביע על נער חמוד גבוהה ונאה.הוא הכיר לי את כל התלמידים שהיו בכיתה את החבר הכי טוב שלו מאור ועוד כמה..הוא הלך והתיישב במקום שלו.

"אפשר?"שאלתי,והצבעתי על הכיסא שהיה ליידו.

"כן בטח." הוא הרים את מבטו אליי.וחייך חיוך שכל פעם שאני רואה אותו יש לי פרפרים בבטן. ישבתי ליידו.

פתאום נכנסה מישהי ,שיערה בלונדיני ,התעופף ברוח שנכנסה מהחלון.היא התקרבה אל דן ונישקה אותו על השפתיים.

הייתי בהלם.קפאתי במקום ולא יכלתי לזוז.איך הוא לא סיפר לי?

כשראתה אותי סימנה לי לקום בגועל ובהתנשאות,קמתי מיד בלי לשאול שאלות והלכתי להתיישב במקום אחר.