פרסי ג'קסון והכשפים

פוסידון

תודה על 300 קוראים!

^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^

נ.מ- קטרה

"שלום בתי," אמר פוסידון. שפשפתי את עורפי במבוכה. מה אני אמורה להגיד לאיש (או בעצם האל?) שרק עכשיו גיליתי שהוא אבא שלי. הוא כנראה הבין שאין לי מה להגיד, אז המשיך לדבר. "אני מצטער שלא ידעת על זה שאת בתי עד עכשיו," אמר. "לא יכולתי לחשוף שיש לי עוד בת, האלים היו הורגים אותך." אמר. "לכן," המשיך. "הסתרתי אותך, נתתי לך את כוחות כשפות המים." אמר. לא ידעתי מה לומר. "אממ תודה." אמרתי. "זמננו תם," אמר. "אחזיר אותך למחנה החצויים, את חייבת ללמוד להילחם במפלצות." אמר. הוא החווה בידו והרגשתי שהבטן שלי מתהפכת. פתאום הייתי במחנה החצויים, פרסי ואנבת' עמדו מולי, עם פרצופים מופתעים. "איך את..." גימגם פרסי. "פוסידון הביא אותי לכאן," אמרתי. פרסי נראה מופתע. "דיברת עם אבא?" שאל. "מתי?" "ממש עכשיו." השבתי. "אני מצטערת שברחתי, הייתי צריכה קצת זמן לעצמי." הוא הנהן. "זה בסדר, אני יודע שזה לא קל." אמר. "בואי," אמר. "אראה לך את ביתן 3." חייכתי. לראשונה בימים האחרונים, הרגשתי רגועה.

נ.מ- פרסי

הראתי לקטרה את ביתן פוסידון, וסידרתי לה עוד מיטה. "בואי, אעשה לך סיור במחנה." אמרתי. הראתי לה את קיר הלבה, את זירת הלחימה בחרב, את ואת אורוות הסוסים. "מגניב." אמרה. היא עדיין נראתה מהוררת. "את בסדר?" שאלתי. "אה? מה כן." אמרה. ראו עליה שהיא לא בפוקוס. "בואי," אמרתי. "את צריכה לישון." היא הנהנה. "לילה טוב, אחותי." אמרתי. "לילה טוב..." לחשה. "כיבוי אורות." אמרתי ונרדמתי.

^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^^

סוווו. מקווה שאהבתם את הפרק, אל תשכחו להצביע לסיפור!

בייייייייייי