Together forever no matter what you do -muke (Hebrew)

part-6

מצטערת על העיכוב.
תהנו,אהובות שלי3>

-

בזמן האחרון נהייתי רעב נורא,הבטן שלי משמיעה רעשים מטרידים.

אך זה לא הדבר שהפריע לי,הדבר שהפריע לי הוא זה שלוק גילה שאני מרעיב את עצמי.

זה היה לפני כשבוע וחצי..

>פלשבק>

בפעם המיליון אם לא יותר הבטן שלי קירקרה.

"מייקי לאב,מה זה היה?"לוק יצא מהמטבח והביט בי

שיט.

הוא יהרוג אותי.

כי הוא "דואג לי".

"כלום,השתעלתי קצת."שיקרתי והבטתי בו חזרה.

"מייקל זה לא היה שיעול גם לא עיטוש,זאת הייתה הפאקינג בטן שלך!"הוא הרים את קולו

"מתי בפעם האחרונה אכלת מייקל?"

אוקיי המצב גרוע,הוא קרא לי מייקל הרגע,הוא לא קרא לי מייקל,אף פעם.

"אתמול?"אמרתי/שאלתי

הייתה דממה,לכמה דקות או שניות שהרגישו כמו נצח.

"אתה מרעיב את עצמך?!","אדיוט איך לא שמתי לב שאתה לא אוכל ושותה רק מים?!"הוא צעק.

בעייניו מתחוללת סערה,הוא מביט בי ויוצא מהבית..

<סוף<

באותו יום הוא חזר בערב והכריח אותי לאכול,לא הרבה אך גם לא מעט.

אימא תמיד אמרה לי:תתנצל גם אם התכוונת,תמיד תתנצל.אתה אולי חושב שתהפוך להיות סמרטוט ריצפה,אבל זה אצילי,זה תמיד היה אצילי"

ורק היום אזרתי אומץ.

"לוק?"דפקתי על דלת "משרדו"

הוא התעלם

"לוק?"דפקתי שוב למרות שיכולתי להיכנס,ואני יודע שהוא בפנים.

לבסוף פתחתי את הדלת לאט.

"לוק,אני באתי להתנצל."והוא סוף סוף הרים אליי את מבטו,גורם לפרפרים להתעופף בביטני,ולליבי לפעום בחוזקה.

רגע מה?!

פרפרים בבטן?!

פעימות לב?!

על תגידו לי שאתהבתי בו.

הוא קם,מוריד את משקפיו מניח אותם על השולחן, מחזיק במותניי ומושך אותי אליו.

"אני סולח." הוא לחש לי ואז ריסק את שפתיו על שלי,לשונו מבקשת אישור להיכנס,והדבר המפתיעה הוא,שנתתי לה אישור כניסה...