Together forever no matter what you do -muke (Hebrew)

part-1

מייקל היה ילד שקט,לא אהבו אותו.

בלילות הוא היה בוכה,אך בשקט בכדאי לא להעיר את אימו חלילה.

שלא תדאג למייקל,בבצפר הוא היה מוציא ציונים רק בשבילה,אבל את הידיים הוא היה חותך לא באשמת,ההפך,אימו של מייקל הביא לו חום ואהבה,אך כאשר אדם אחד אוהב,וכל השאר שונאים,קצת קשה להיות מאושר,לא כך?

בנוסף לכל הוא חליט גם להרעיב את עצמו,בגלל משקלו ה-"רב" והחליט לשקר לאימא,מה שלא גורם לו להיות גאה במיוחד.

בוקר זה היה:"אני לא אוהב לאכול בוקר,יש לי בחילה אחרי זה."

בצהריים זה:"אימא אכלתי בבית הספר."

ובערב זה היה:"אכלתי קצת זה בסדר." וכל אחד מהמשפטים היה שקר מוחלט.

רק בשביל אימו נשאר בחיים,רק בשביל אימו הוא ממשיך לבוא לבית ספר אחרי העלבונות,המכות,הקללות,והפגיעות.

אבל בהפסקות הוא היה יושב במקלט הבית ספר,באוזניותיו שומע מוזיקה רועשת וגותית שמספרת לו עד כמה העולם אכזר,והוא למרות הרעש,היה עוצם את עיניו מקשיב למילים,מאזין למוזיקה כאילו הייתה נעימה כמו ג'אז.

ובנוסף לכל הוא היה אסיר תודה לאימו שקיבלה אותו איך שהוא,שמן,מכוער,פריק מוזר,וגיי.

בקיצור חייו של מייקל די קשים,גורמים לו להתמוטט ולמצוא את עצמו במחלקה פסיכיאטרית,ששם מרגיעים אותו בין אם זה זריקות,תרופות ועוד..

בעתיד חייו של מייקל יראו שונים,אחרים ממשהם.

אבל בנתיים נותר להסתכל רק על העבר וה-הווה,להמשיך לסבול כי -"כאב דורש שירגישו אותו"

(אשמת הכוכבים בלב-הערת הכותבת)