ההחלטה

מאיפה האומץ?

רון החליט שהוא הולך לדבר עם הרמיוני, כמובן שהמקום שבו הוא מצא אותה זה הספריה.. למה הוא אל בדק את זה לפני שעבר בכל הטירה... "הרמיוני!!" "רגע אל תפריע לי באמצע אני קוראת!" כמו תמיד, לא ידוע למה הוא חשב שהוא יוכל לדבר איתה בזמן שהיא קוראת אבל היה לו זמן ורצון והוא ישב וחיכה לה עד שסיימה את כל 3678 העמודים שהיה בספר ה"קליל" שהיא לקחה אתמול בערב. "ו...זהו. אז מה רצית?" אמרה בהיסח דעת בזמן שהחזירה את הספר למקום "אממ לא משהו חשוב.." אמר רון לאחר שבטחונו התערער, מיד הכריח את עצמו לתקן "בעצם.. זה מאוד חשוב, בואי נמצא מקום לשבת" אמר בלחץ.

"רון אתה בטוח שאתה בסדר?" אמרה הרמיוני בלחץ, היא דאגה לו הוא היה נראה מאוד מפוחד ומבולבל.. היא קיוותה שלא ישים לב לכך שהיא דואגת יתר על מידה, אבל היא לא חשבה שזה עובד.. למרות שהוא נראה הרבה יותר לחוץ ממנה. "כן אז.. מה רציתי?? אה נכון, אממ" מילמל לעצמו בלי סוף.. "אמרת שיש לך משהו חשוב לומר" "כן..." אמר בערעור. "אממ, בואי נלך לבקר את האגריד" אמר בתור מוצא אחרון לאחר שהשתפן. "זה הדבר החשוב שרצית לומר? בסדר בוא נלך" "עכשיו??! ל-לא.. אני התכוונתי ל-אחרי זה" אמר בגמגום ," טוב.. זה היה רעיון שלך.." אמרה הרמיוני בחצי גלגול עיניים כאילו לא מבינה מה הוא בכלל רוצה..

הארי התעורר במיטתו, גיני הייתי לידו מחובקת איתו, הוא הסתכל מתחת לשמיכה "יש בגדים" אמר לעצמו בשקט , הוא ניסה להזכר מה קרה אתמול בלילה... אבל לא הצליח, הוא לא הבין מדוע רון לא העיר אותם בלילה, בדרך כלל הוא משתגע כשהם מתנשקים לידו.

הארי ירד לחדר המועדון ומצא את רון ישן על הכורסא מול האח, לרגע הוא פחד שהוא מת, הוא לא נראה כמו אחד שישן בנוח, מצד שני רון הוא גם לא אחד שמוותר על שינה בקלות... הוא ניסה להעיר אותו אבל כנראה שהוא הלך לישון מאוחר כי הוא לגמרי ישן כמו בול עץ, הוא אפילו לא נחר כמו בדרך כלל..
הארי התיישב מול האח ופשוט חשב... שקע במחשבות, עליו ועל גיני, על הרמיוני, על רון, על מאלפ- "מה פתאוםם לא רוצה לחשוב עליו תשכחו שחשבתי על זה" "אין לי מה לחשוב על מאלפוי.. הוא האויב שלי ואני שונא אותו" "הקו בין שנאה לאהבה דק ביותר " אמר איזה קול מעצבן שנמצא בראשו מאז המתיחה המוזרה שנהרסה למאלפוי.

"הארי!" קרא פתאום קול מאחורי הארי, "אה הרמיוני.. בוקר טוב" אמר בקול מנומנם.. כנראה שהוא עדיין היה חצי ישן, "מה זה?" שאלה כשראתה את רון כאילו הוא איזה חפץ מוזר שזז ממקומו הרגיל בעליית הגג "לא יודע ככה מצאתי אותו כשירדתי.. הוא אפילו לא עלה לחדר" "מוזר.. אתה יודע גם אתמול הוא ניסה חומר לי משהו אבל בסוף אמר שהוא רצה לדבר עם האגריד.. הוא עובר משהו מוזר ביותר, אתה יכול לברר לי מה קורה?" אמרה הרמיוני בתקווה שהתשובה תיהיה שהוא מחבב אותה, אבל כנראה שהארי לא ידע דבר כי רק ענה "כן ברור.."

גיני התעוררה במיטה של הארי וכמובן נלחצה מזה... היא ישר בדקה אם יש עליה בגדים ואז היא ראתה שהארי לא נמצא ולא הייתה בטוחה אם כדאי למצוא אותו, היא ידעה שהוא גדול ממנה אבל זה אף פעם לא היה עיניין חשוב.. גם היה ביניהם פחות משנה, היא ידעה שהיא לא מוכנה אבל הארי היה בשכבה מעליה, זה שונה... היא פחדה שיפגע מזה או שזה יגרום לבעיות בקשר שלהם, עד עכשיו הוא היה נהדר והיא נהנתה להיות בחברתו, היא לא רצתה שזה ישתנה.. היא סידרה את המיטה וירדה למטה.

רק כשראתה את רון ישן היא קלטה שהוא לא היה למעלה "היי מה הוא עושה פה?" שאלה בין צחקוק לפחד שלא יגלה איפה ישנה "השאלה האמיתי היא מה את עושה שם" אמרה הרמיוני בהתגרות ובזמן שהעבירה מבטים מחויכים בין הארי לגיני "רק ישנו" מיהר הארי להגיד "כן פשוט נרדמנו זה הכל" הוסיפה גיני מיד "לי פחות אכפת, אבל לגביו.." אמרה הרמיוני ונהנתה מכל רגע "בבקשה אל תגידי כלום" התחננה גיני, הרמיוני העבירה מבט להארי כאילו מבקשת "תרד לברכיים ותחחנן" הוא לא רצה לעשות זאת אבל בשביל גיני הוא החליט לשבור את האגו "בבקשה אל תגידי לו, הוא לא ידבר איתי שנים" התחנן הארי בקול מזויף, אבל כנראה שזה הספיק "טוב,טוב זוג יונים" אמרה הרמיוני "ממני הוא לא יגלה כלום" אמרה הרמיוני ועשתה פנטומימה של נעילה של הפה וזריקת המפתח.

סליחה שזה היה באיחור כזה הייתי בטוהל שאין קוראים🙈 מחר אני אעלה עוד חלק🦋💙