ההחלטה

בוקר טוב

"בוקר טוב!!" צעקה הרמיוני על רון, הוא פתח עיניים אבל בדיוק אחרי שנייה חזר לישון..
"אאע מה זהה?!?" שאל כשקלט שהרגליים שלו כבר לא בשליטתו והן לא מפסיקות לקפוץ ולרוץ, "אמרתי שתקום.." אמרה הרמיוני בקול מתחכם, רון נראה כועס אבל האמת.. הוא חשב שזה די חמוד, כמובן שהוא לא הראה את זה!! אסור שידעו שהוא מחבב את הרמיוני, חוץ מזה.. היא מחבבת את דין, כולם יודעים..

"היי הרמיוני!" פנה אליה קול אחרי השיעור השני, "אה היי דין.." אמרה בהיסח דעת, "אממ.. שמעתי את כל השמועות האלה.." אמר במבוכה.
שיט.. הוא בטח בא לומר שהוא גם מחבב אותי  אמרה הרמיוני בלב, אך במציאות רק אמרה "אה.." "בקיצור מה שרציתי לומר זה.. גם אני מחבב אותך.. רוצה שניתן לזה סיכוי?" אמר במבוכה אפילו גדולה יותר, "בסדר" הרמיוני ניסתה להראות נלהבת, אבל זה לא עבד.. היא הייתה צריכה להיות שמחה כי עכשיו יש לה סיפור כיסוי אבל.. אם אי פעם היה סיכוי עם רון הוא נקבר כרגע... פתאום דין נישק אותה, היא הייתה די בטוהח שהיא נראיתה מאוד מופתעת כי הוא רק אמר "סליחה.." במבוכה ואז היא קלטה מה קרה ואמרה "א-אה... רגע לאלא זה בסדר אני שמחה שזה קרה" בנסיון אחרון להראות נלהבת, "אה יופי" אמר דין ונראה שמח בצורה מוזרה..

"שמעתי את החדשות" אמר רון להרמיוני במין קול כועס או מאוכזב.. "כן..! סוף סוף..!" אמרה הרמיוני בניסיון הכי טוב שלה להתלהב " דין? את בטוהח שאתם מתאימים?" אמר רון, "למה? יש לך משהו לומר לי?" אמרה במין תקווה אבל ניסתה להסתיר את זה בכעס, "לא" אמר רון מהר וברח מהאזור.

"שמעת??" אמר רון להארי בקול הכי עצבני שלו "על מה?" "על הזוג החדש...! הרמיוני ודין" אמר בנימת זלזול מוגזמת "אה כן!! מזל טוב להם הרמיוני חיכתה לזה הרבה זמן" "אתה חושב? " מהקול שלו נדף נימה של תקווה ברורה, "רון.. אתה רוצה לומר לי משהו?" רון שתק.
הארי ידע שיש לרון מין חיבה להרמיוני , אבל הוא לא חשב שזה כזה חזק או אפילו אם זה ככ הרבה זמן..

חצי שנה עברה.. הארי עדיין בתול, הרמיוני ודין עדיין ביחד, רון עדיין אוהב את הרמיוני.. נראה כאילו השש חודשים האלה היו הכי מיותרים בחייהם, למרות שדבר אחד כן השתנה.. דראקו הפסיק להציק להארי, וזה הכי הציק להארי.. הוא חשב על זה יותר מדי וזה גרם לו להרגיש מוזר.
מדי פעם דראקו אפילו היה עובר ליד הארי אבל במקום מבט השנאה הקבוע הוא היה מקבל פשוט מבט עצבני רגיל שדראקו נותן לחברים שמעצבנים אותו, מוזר ביותר אבל כנראה שאף אחד לא שם לב חוץ מהארי..

הארי וג'יני היו ביחד במועדון, לבד, "הארי" אמרה ג'יני בקול מהוסס, הארי סובב את הראש, "אנחנו צריכים לדבר על משהו.." הוא היה שמח שהיא הוסיפה "על משהו" כי אז זה היה נורא מלחיץ, כאילו שזה לא מלחיץ גם כרגע..
"יש בינינו שנה הבדל.. וזה נשמע קצת אבל זאת שנה משמעותית.." הארי פחד שהוא יודע לאן זה הולך אז מיהר להרגיע אותה "אני יודע.. זה ברור לי ובגלל זה אני פה בשבילך ונותן לך להוביל את המערכת יחסים הזאת" אמר בקול תומך "אני יודעת ועדיין.. אני רוצה לשתף אותך בהחלטה שלי.." הארי נלחץ.. הוא פחד ממה שעומד להגיע "זה נורא מביך אבל אני רוצה להבהיר את זה.." היא חיכתה בשביל לראות את הפרצוף של הארי, פחד ובלבול גמור.. זה קצת הצחיק אותה אבל היא החזיקה את זה "החלטתי לשמור על הבתולין שלי עד גיל 17" היא נשפה, סוף סוף הוצאתי את זה חשבה, "זה בחירה שלך ואני מכבד את זה" אמר הארי בניסיון הכי גדול שלו להוציא את החיוך הכי תומך ואמיתי בעולם, ג'יני חשבה שהוא ייקח את זה יותר קשה.. היא יודעת על כל הלחץ שיש בגיל הזה, היא צפתה בכל האחים שלה עוברים את זה.. ועכשיו אפילו את חברים שלה מהשכבה.. היא שמחה שהארי תמך בה.