My bad boy

פרק 4

ממליצה לקרוא את הפרק הקודם להיזכר💕
בתמונה למעלה דןןן
נ.מ קלואי:
למה הם כל כך לחוצים כןלה הבוס מי ישמע,פתאום אחרי כמה דקות אני רואה את החתיך הסוציונר מאתמול נכנס בדלת הייתי בשוק,מה הוא עושה פה?? מה הוא הבוס??
ראיתי שהוא התיישב באחד השולחנות שניקינו שנייה לפני שהוא נכנס הוא התיישב עם האנשים שהיו איתו, הם היו ארבעה והם לבשו בגדים ושעונים מאוד יקרים זה מאוד בלט לעיין ופתאום מבטי פגש במבטו מבטו כאילו מנסה להיזכר במשהו ואז הוא חייך אליי חיוך פלרטטני מה שגרם לי לגלגל עיינים ,איכס
״קלואי לכי לשולחן 5״ היא אמרה מה שגרם לליבי לדפוק מהר יותר,״לא בבקשה אפשר מישהו אחר?״שאלתי בהתחננות אבל כמובן שאת הלב אבן שלה זה לא מעניין ״אם את רוצה לאבד את העבודה שלך״היא אמרה בנוקשות,זונה
הלכתי להביא את הפנקס שלי והלכתי לשולחן 5, ששם ישב לא אחר מהפלרטטן הסוציונר שעדיין אין לי מושג מה השם שלו,רק ראיתי שזה היה נראה כאילו כולם מפחדים ממנו,אם כבר העובדים כי הוא המנהל אבל הלקוחות גם היו נראים די לחוצים והיו כאלה שהזמינו חשבון בלי לגמור לאכול אפילו,למה כולם כל כך מפחדים מהם?
״מה תרצו להזמין״ אספתי את כל הנחמדות שיכולתי כשפניתי אליהם למרות שסבלנית לא הייתי,״אני אשמח לסטייק ובירה״ אמר אחד מהם וחייך אליי חיוך חמוד,הוא נראה כזה מתוק ,וחתיך! כן לא משתווה לסוציונר,למה אני בכלל משווה בניהם ,הוא חתיך.
הינהנתי ורשמתי את הזמנתו על הפינקס ״גם לי״ אמרו השניים האחרים ביחד שגם הם היו ממש חתיכים ,חייכתי ורשמתי את זה בפנקס והסתכלתי על האחרון שלא אמר מה הוא רוצה כמובן לא אחר מהחתיך והסוציונר שעדיין שמו לא ידוע לי,״גם לי״ הוא אמר עם הקול הצרוד והעבה שלו ,פאק,אך כמובן שהוא אמר את זה מתעלם ממני לחלוטין עסוק בטלפון המזורגג שלו,מרחוק אתה יודע לפלרטט אה?,טמבל.
הינהנתי רשמתי את ההזמנה ״עוד משהו?״ שאלתי בנימוס והם הינהנו לשלילה והלכתי לשים את ההזמנה אצל הטבח ״זה לבוס תשקיע״ אמרתי לו והוא הינהן בפחד,למה כולם פאקינג כל כך מפחדים ממנו?!!
המשכתי לשרת שולחנות אחרים אחרי כמה דקות קראו לי לקחת את ההזמנה של ״הבוס״ כמו שכולם פה קוראים לו,טוב אני שהוא הבוס של המסעדה אבל אין לו שם פרטי?
לקחתי את ההזמנה בנגלה אחת ,כבר מאומנת ,הנחתי את הצלחות על השולחן והם חייכו אליי בתודה חוץ ממנו שפשוט הסתכל עליי ובחן אותי ,הלכתי למטבח והבאתי ארבע בירות כי סכום כבר היה על השולחן והלכתי לשולחן שלהם באה להניח את הבירות אך פתאום דלת המסעדה הגדולה נפתחה במכה שקצת הבהילה אותי, כל המבטים הופנו לכניסה שם עמד דן,מה הוא עושה פה??
״קלואי,זאת אמא שלך״ הוא אמר מתנשף ואני רואה סריטה של דם על ראשו הבקבוקים נפלו לי מההלם מה שגרם לכל המבטים להיות מופנים אליי ״אני כל כך מצטערת״ פניתי אל השולחן שלו בלחץ והם הסתכלו עליי מבולבלים ובאתי לצאת מהמסעדה ״בואי הנה גיברת צעירה״ צעקה עליי האחראית משמרת ״אני באמת חייבת ללכת״ אמרתי לחוצה ודמעה מזורגגת יצאה מעייני ודן מחזיק את ידי בכוונה למשוך אותי ״את יוצאת מפה בלי לנקות את הבלאגן שעשית ומסיימת לשרת את השולחן הזה אני מפטרת אותך״ היא אמרה בנוקשות היסתכלתי עלייה בשוק ,כל המסעדה מסתכלת עליי ,״אין לך טיפת לב??״ שאלתי כבר מתחילה להתעצבן רןאה אותו בוהה בי במבט לא מובן ״אני נותנת לך הזדמנות לחזור״ היא אמרה ושילבה את ידייה ״את יודעת מה?נמאס לי!! אם כמה שאני חייבת את הכסף הזה שרדתי עד עכשיו את החרא יחס שלך אליי אבל פה זה נגמר ,קרה משהו לאמא שלי אז את יכולה ללכת להזדיין מבחינתי״ אמרתי וזרקתי עלייה את הסינר עבןדה שלה ובאתי לצאת ״אל תשכחי לחזור לקחת את הדברים שלך״ צעקה לי המפלצת ויצאתי מהמסעדה בגילגול עיינים בזמן שדן מושך אותי לבחוץ ״מה קרה??״ שאלתי אותו לחוצה בזמן שהוא מוביל אותי לאנשיהו ״היא השתגעה לגמרי,באתי אלייך חשבתי את בבית והיא פשוט זרקה עליי בקבוק בירה רק חלקיק קטן פגע לי בראש אבל היא התחילה לצרוח ולבכות והתמותתה על הריצפה,לא ידעתי מה לעשות אז באתי למסעדה ישר״ הוא אמר בלחץ בזמן שמעלה אותי על המכונית שלו מתחיל לנסוע בלחץ ואני השפלתי את ראשי,הוא לא יודע שאמא שלי כזאת,זה די רגיל ״למה את לא נראת לחוצה?? ממתי היא שותה??״ הןא שאל לחוץ כאילו עומד להישתגע כשראה שאני די רגועה,חשבתי שהיא בבית חולים או משהו בגלל זה נלחצתי...
״מאז אבא שלי״ אמרתי והשפלתי את ראשי ״את רוצה להגיד לי שזה ככה כבר כמה שנים ולא סיפרת לי כלום??״הוא שאל עצבני והשפלתי את ראשי ״בגלל זה כל בפעמים שבאתי אלייך אמרת לי לשמור על שקט ?כי היא ישנה? פחדת להעיר אותה?״ הוא אמר כאילו מחבר פזלים בראשו ״משם המכות! זה לא שאת נופלת הרבה!״ הןא פתאום אמר מופתע והסתכלתי על יידי,לא הייתי מסוגלת לספר לו....
״אני לא מאמין שלא אמרת כלום״ הוא אמר והיה נראה נסער מאוד,מבינה למה גם אני הייתי משתגעת אם הייתי מגלה דבר כזה על מישהו שחשוב לי ,״הכל מסתדר עכשיו״ הוא פתאום מילמל ועצר את האוטו בפתאומיות בצד ״בגלל זה גם רזית פתאום היא בטח הפסיקה לממן אותכן,בגלל זה היית לחוצה כל כך לעבוד,בגלל זה אף פעם לא היה לך כסף למרות שעבדת ושיקרת שאת רוצה לחסוך לקולאג כדי לא להעמיס על אמא שלך״ הוא אמר לגמרי מופתע ועוד דמעה זלגה מעייני וגם מעיינו והוא פשוט חיבק אותי ״אני כל כך מצטער שלא שמתי לב!״ הוא אמר ועידק את החיבוק ופשוט חיבקתי אותו חזרה ונתתי לדמעותיי לזלוג עליו,זה הרגיש כזה משחרר
אחרי כמה דקות שאנחנו מתחבקים הוא הסיע אותי הבייתה למרות שהוא ממש לא רצה,הוא ניסה לשכנע אותי לעבור לגור איתו אבל אני לא עומדת לעזןב את אמא שלי,והוא הבין אותי,לא הסכמתי לו להיכנס איתי למרות שהוא ממש רצה אני לא רוצה שהוא יפגע שוב בגלל הבעיות שלי...אז הוא אמר לי להיות זמינה והינהנתי ואז הוא נסע ואני נכנסתי הבייתה בזהירות רואה את אימי על הריצפה בוכה וחותכת את ידייה עם הזכוכיות מהבקבוק שכנראה שברה מקודם,ישר נבהלתי ורצתי אליה מעיפה מיידיה את הזכוכיות ומחבקת אותה ״עזבי אותי״ היא צעקה ודחפה אותי מה שהפיל אותי על כמה זכוכיות ואנחת כאב יצאה מפי ״הכל באשמתך!!״ היא אמרה את המשפט הקבוע שכל פעם פוגע מחדש ,אבל היא צודקת...
״אני שונאת אותך והלוואי שלא הייתי מולידה אותך בכלל!!״ חזרה על עוד משפט קבועה שגם הוא כל פעם מחדש צובט לי את הלב,השפלתי את ראשי והיא ניקתה את עצמה מהזכוכיןת ישטפה את ידה בכיור לידה מנקה את הדם ממנה קמתי מהריצפה שאני מרגישה כאבים חדים בכמה מקומות בגופי עקב הזכוכיות אמא שלי היסתכלה עליי במבט רצחני והתקרבה אליי והרימה את ידה בכוונה להרביץ לי כנראה ״בבקשה אמא אני מתחננת״ אמרתי ואז הרגשתי את גופי על הריצפה ואת הלחי שלי בוהרת מאיגרופה מה שהוציא דמעות מעייני ״אני רוצה את אמא שלי חזרה אני מתחננת!!״ צעקתי בוכה והיא פשוט צחקה ״בגללך אני לבד בעולם!!״ היא צעקה עליי ובעטה בי ,שוב הכאב הכאיב לי אך לא עצרתי הפעם ״יש לך אותי!!!״ צעקתי בוכה והיא הינהנה לשלילה ״אני בחיים לא יהיה עם אחת שהרגה את אהבת חיי״ היא אמרה והרגשתי את הלב שלי נשבר והדמעות המשיכו לזלוג ״זה לא היה בכוונה!!בבקשה תסלחי לי ותחזרי להיות אמא שלי כמו פעם!״ אמרתי בקול מתחנן כבר בוכה את חיי והיא פשוט צחקה ״תמימה״ היא מילמלה בין שפתייה ובעטה בי שוב גורמת לזכוכיות מתחתיי להיכנס עמוק יותר לגופי שגם ככה די חלש מפעמים שעברות וגניחת כאב יצאה מגופי והיא לקחה סכין שהייתה על השידה לידה ופשןט הרימה אותה מעלי ״הוא לא חיי בגללך לא מגיע לך לחיות!!״ היא צעקה והאמת שיש משהו בדבריה השפלתי את ראשי מקבלת את סופי שעומד לבוא אך פתאום הדלת נפתחה בחוזקה מה שעצר את הסכין סנטימטר מראשי והוא הופיע בדלת הסוציונר ,נקרא לו ירוק עיינים ,יותר קל .הוא עמד בכניסה לדלת של בייתי,מודה כבר רציתי שהיא תהרוג אותי .
היא היסתכלה עליו המומה וזרקה את הסכין על הריצפה צועדת כמה צעדים אחורה גורמת לדמעות נוספות לצאת מעייני,רציתי למות.
״הוא התקרב אליי וכבר ראייתי הייתה קצת מטושטשת ״א..אדם ס..סמית?״ שמעתי את אימי מגמגמת בפחד,איך היא מכירה אותו?
וקוראים לו אדם??
הוא התקרב אליי בזהירות הוא היה נראה די בשוק מהסיטואצייה שאני ואימי שתקנו אני יושבת על הריצפה עם זכוכיות בגופי ובטוחה שגם סימנים כחולים מהמכות ואימי עומדת המומה כמה צעדים אחורה מסתכלת עליו בזמן שאני מסתכלת עליה נזכרת בכל הדברים שהיא כל הזמן אומרת לי וזה גרם לעוד דמעות לצאת מעייני הרגשתי את ידיו מרימות אותי אך הייתי חלשה מידי כדי להתנגד,״היא צריכה אותי הוא לא יכול לקחת אותי! ״היא צריכה אותי״ מילמלתי בשקט חסרת כוחות בין ידיו החסונות שמרימות אותי כאילו אני כלום, הרגשתי שהוא הושיב אותי במיכוניתו בזמן ששאר חבריו שהופיעו פתאום מסתכלים עליי משום מקום ״תחזיר אותי הבייתה״ מילמלתי כבר מתחילה לראות נקודות שחורות ״מצטער״ אמר החמוד בחבריו מנסה לנחם אותי ומאז הכל שחור
*********************************
פרק די ארוך מקווה שאהבתם💕