נ.מ. כירון אני מקווה שפרסי ואנבת' מסתדרים עם שני החצויים שהם צריכים להביא. כי אם אפילו חצי ממה ששמעתי עליהם נכון אז... לא, אין סיכוי שילדים כל כך צעירים יוכלו לעשות דברים כאלה. פתאום שמעתי דפיקה בדלת "יבוא" אמרתי ונכנסה אליס מג'ין, מי שריגלה אחרי שני החצויים (שהתברר שקוראים להם דיפר ומייבל פיינס) "כירון, אנחנו בבעיה" אמרה אליס בבהילות "מה קרה?" שאלתי "פרסי ואנבת' שלחו לי הרגע הודעה, הם מגיעים עם שני החצויים החדשים. אבל מתברר שמצבם הרבה יותר גרוע משחשבנו" אמרה אליס "למה?" שאלתי בזהירות "מתברר שהם כבר הספיקו להילחם ביותר מפלצות משחשבנו, הם אמרו לנו שהם כבר הספיקו להילחם באיזה שד שהם אמרו שקוראים לו ביל צופן" היא אמרה והפנים שלי החווירו במהירות "לא, זה לא יכול להיות ביל לא יכול להיות שהוא חזר זה לא אפשרי" מלמלתי "כירון? מה קרה?" שאלה בבהלה אליס אבל אסור לי לגלות לה אסור שאף אחד יגלה
נ.מ. דיפר לא, לא יכול להיות שביל חזר זה פשוט לא אפשרי. השמדנו אותו, לא? אגב, עכשיו אנחנו בדרך ל'כירון' מי שזה לא יהיה מקווה שיש לו אוכל ונצנצים (נחשו בשביל מי) "הי, אז לא הסברתם לנו את כל העניין עם השד" אמר פרסי וכמובן ששוב התכווצתי, כי אולי אתם לא יודעים אבל גם אחרי גרוויטי פולס ביל רדף אחרי בחלומות אבל חשבתי שהשמדנו אותו מספיק כדי שלא יוכל לדבר במציאות אבל טעיתי. "מוח אצה! אתה באמת לא שמת לב להתקווצות של דיפר כל פעם שאתה מדבר על זה?" סיננה אנבת' במחשבה שאנחנו לא שומעים אבל אני שמעתי טוב מאוד "לא, זה בסדר, אני אנסה להסביר" אמרתי בקול רועד "אתה לא חייב" אמרה אנבת' ברכות "לא אבל אני צריך" אמרתי "דיפר, אני אספר להם, אתה לא חייב לחוות את זה מחדש" שמעתי את מייבל אומרת הבטתי בה בהכרת תודה והלכתי לישון
נ.מ. פרסי למה אני כזה טיפש? למה? מיד אחרי ששאלתי על השד הבנתי את הטעות שלי וכן, גם עם מה שאנבת' חושבת עלי אני כן יודע לקרוא אנשים מיד אחרי ששאלתי ראיתי שדיפר התכווץ לתוך עצמו כמעט כמו כל פעם שאני שומע את המילה טר.. טר.. טרטרוס מעניין מה קרה שהם לא מספרים לנו כי אני שמעתי את הסיפור שלהם וזה לא נשמע כמו משהו עד כדי כך נורא שדיפר יצא להקיא כשהוא רק שומע את הקול של היצור הזה. מה שביל הזה לא יהיה בא לי להרביץ לו רק מהמחשבה על מה שהוא עשה לדיפר ומייבל. נכון, הם היו כבר די גדולים וקטנים ממני רק בשנתיים. אבל זה הרגיש לי כאילו הם האחים הקטנים שלי, ולפי מה שראיתי מהפנים של אנבת' גם היא הרגישה ככה. "מייבל, יש לי שאלה" לחשתי כדי לא להעיר את דיפר "איזה?" שאלה מייבל גם בלחישה "מה באמת קרה שם? כי סיפרתם על זה שהיה שד ואז כדי לנצח אותו הייתם צריכים למחוק את הזיכרון של דוד שלכם, אבל מה קרה בין לבין?" שאלתי וכמעט מיד הפנים של מייבל התהפכו מחיוך קורן לעצב עמוק "גם אם אני אספר לכם לא תבינו למה זה עשה לנו תראומה כי אתם בטח עברתם דברים הרבה יותר מפחידים אבל פשוט הייתם צריכים להיות שם כדי להבין איזה פחד זה" אמרה מייבל בעצב "וגם, בני כמה הייתם כשזה קרה?" שאלתי "שתיים עשרה" ענתה מייבל ופשוט הייתי המום כאילו, כן, גם אני עברתי כמה דברים לא נעימים בגיל 12 אבל חשבתי שעם כל מה שקרה להם הם היו בעקך בני 14 או משהו. לא בני 12! "את רצינית?!?" שאלה אנבת' בתדהמה "כן, למה?" שאלה מייבל בבלבול "כי, איך זה אפשרי בכלל שעשיתם דברים כאלה לבד ובלי הכשרה?" שאלה אנבת' מתעלמת לגמרי ממה שאמרה לי קודם לגבי להיות עדינים איתם בקשר לזה. "לא היינו לבד, היה לנו אחד את השני ואת המשפחה שלנו" אמרה מייבל וואו, איך התגעגתי לתמימות הזאת. "מייבל," אמרתי ברוך "שניכם ביחד עדיין נקראים לבד. כי זה שניכם לבד מול שאר העולם" אמרתי מייבל נראתה המומה מזה "אבל אנחנו לא מול שאר העולם" אמרה "אהה.. מה?" היא ממש התחילה לבלבל אותי "מה שפרסי מתכוון הוא, שכמעט כל העולם מלא במפלצות שינסו להרוג אתכם וזה ממש מפליא שהצלחתם להגיע לגיל הזה בלי שום הכשרה" נחלצה אנבת' לעזרתי מייבל נראתה לחוצה פתאום "רגע, כן הכשירו אתם?" לא הצלחתי להתאפק "טוב, יש משהו שלא סיפרנו לכם" הודתה מייבל "והוא-" התחילה להגיד אבל אז בדיוק הרכב היטלטל מדרך עפר, הגענו למחנה.
YOU ARE READING
דיפר מייבל ומחנה החצויים
Fantasyמה יקרה אם מתברר שדיפר ומייבל בעצם חצויים? את זה תגלו רק אם תקראו את הסיפור הזה (אגב אני לא הראשונה שכותבת את זה ואת ההתחלה די העתקתי מסיפור אחר אז סליחה)
