נ.מ. דיפר "מה קרה?" שאלתי, התעוררתי מעצירה פתאומית. "אה, דיפר, התעוררת" אמרה אנבת' בחיוך מאולץ ואז העיפה בפרסי מבט ברור של "נמשיך אחר כך". אבל כנראה שפרסי לא הסתכל או שלא היה אכפת לו כי שניה אחרי זה הוא אמר "אהה... מייבל בדיוק התחילה להגיד לנו משהו" בטמטום קל "מוח אצה!" התעצבנה אנבת' "מה?" מחה פרסי "מה אמרת להם?" שאלתי את מייבל בזמן שהם התווכחו על כמה פרסי מנומס. "התחלתי להגיד להם לגבי הבית עם הקסמים המצריים" אמרה מייבל "איזה בית?" לפתע פסק הוויכוח של פרסי ואנבת' ושניהם הביטו בנו. "מה?" שאלנו אני ומייבל בו זמנית בזמן שהרמנו את מנגנון ההגנה שלנו שרק לפני שעתיים הרגשנו שאנחנו יכולים להוריד אותו ולבטוח באנבת' ופרסי."הרגע אמרתם משהו לגבי בית" אמרה אנבת' בתוכחה והביטה בי בעיקר. "לא נכון?" ניסיתי לומר בביטחון אבל זה יצא לי יותר כמו שאלה. "כן נכון" אמר פרסי אני ומייבל הבנו שאין לנו סיכוי בוויכוח של דיבורים אז פשוט השתתקנו ולא דיברנו בזמן שנכנסנו למחנה וגם לא אחרי זה
נ.מ. פרסי אוי נו!! אם לא הייתי כזה טיפש אולי הם היו מורידים את החומות לגמרי. אבל יש לי תחושה שבגללי יקח להם הרבה יותר זמן לבטוח בילדים שנמצאים במחנה. מעניין אבל מה מייבל רצתה לומר, יש לי תחושה שזה משהו חשוב. "אזז... איפה הגעתם?" ניסיתי לפתח איתם שיחה אפילו שידיעתי כל פרט טכני עליהים אומרים לנו הכל כדי שנדע אם מה אנחנו צריכים להתמודד. אבל הם פשוט שתקו כמו דג "הי," אמרה אנבת' והתכופפה והביטה להם בעיניים "אתם יכולים לסמוך עלינו זה שפרסי אידיוט לא אומר שהוא רע" אמרה ברכות אולי לפני זה הם היו נשברים ומספרים אבל הם לא היו צריכים דיבורים כדי להבין מה השני חושב וזה הקשה ממש עלי ועל אנבת'. במקום לדבר דיפר רק עשה סדרה של תנועות מהירות כל כך עם הידיים שלו שאפילו אני,עם ההפרעות קשב וריכוז שלי לא הספקתי לראות. אבל במקום להתבלבל מייבל השיבה לו באותה צורה וככה הם דיברו, אני ואנבת' שמנו לב שככל שהם מדברים יותר זמן הם נהיים נינוחים יותר. אז לא הפרענו להם ורק בהינו בהם בתקווה ללמוד את השפה שלהם. אבל הידיים שלהם היו מהירות מדי ולא ראינו כלום. אחרי כמה דקות שהם דיברו הרגשתי צורך לשבור את השתיקה אז פשוט אמרתי "אממ... רוצים לדבר נורמלי כדי שגם אני ואנבת' נבין?" כאילו, לא באמת ציפיתי שהם יעשו את זה אבל להפתעתי דיפר נאנח ואמר "טוב" "באמת?" הופתעתי "לא" אמר וחזר לדבר בשפת הסימנים
"הי, הגענו" אמרתי "לאן?" שאל דיפר "לבית הגדול" אמרה אנבת' "ולאן עכשיו?" שאלה מייבל "עכשיו לכירון" אמרתי ועלינו לקומה השניה. הפה של מייבל נפער "זה נמר?" היא שאלה "כן, קוראים לו סיימון, הוא אוהב נקניקיות"אמרתי "אוי לא" נאנח דיפר "מה?" שאלתי אותו "עומד להיות לנמר שלכם סוודר בעוד כמה שעות" אמר "למה שיהיה לו סוודר?" שאלתי שוב כמו אידיוט (ה.כ. כי זה מה שאתה, פרסי) "כי זה התחביב של מייבל" אמר דיפר בדיוק באותו רגע שמייבל אמרה "יש לכם כיסא איפשהו?" "שם" אמרתי והצבעתי על שרפרף קטן בפינה "למ-" באתי לשאול כשמייבל הזיזה את השרפרף לעבר סיימון וטיפסה עליו. "לא כדאי לך" הזהירה אותה אנבת' "לפעמים הוא חושב שאצבעות הם-" מייבל ליטפה את הראש של סיימון. "-נקניקיות." סיימה "מייבל,בואי" קרא דיפר "שניה" אמרה מייבל וירדה למטה "כן, מה רצית? סיימון בדיוק ביקש סוודר שכתוב עליו "נמרים הגדולים בטבע" אמרה דיפר לא נראה מופתע בכלל "את מדברת עם חיות?" שאלה אנבת' בתדהמה "כן" אמרה מייבל ומשכה בכתפיה כאילו זה לא חשוב במיוחד "עכשיו מה רציתם להראות לנו?" אמר דיפר "אה כן" התנערתי ודפקתי בדלת "יבוא" שמעתי קול מבפנים הצצתי פנימה "הבאנו את החדשים" אמרתי לכירון "יופי הכנס אותם" אמר ופתחתי את הדלת לרווחה אה כן" התנערתי ודפקתי בדלת "יבוא" שמעתי קול מבפנים הצצתי פנימה "הבאנו את החדשים" אמרתי לכירון "יופי הכנס אותם" אמר ופתחתי את הדלת לרווחה אה כן" התנערתי ודפקתי בדלת "יבוא" שמעתי קול מבפנים הצצתי פנימה "הבאנו את החדשים" אמרתי לכירון "יופי הכנס אותם" אמר ופתחתי את הדלת לרווחה
YOU ARE READING
דיפר מייבל ומחנה החצויים
Fantasyמה יקרה אם מתברר שדיפר ומייבל בעצם חצויים? את זה תגלו רק אם תקראו את הסיפור הזה (אגב אני לא הראשונה שכותבת את זה ואת ההתחלה די העתקתי מסיפור אחר אז סליחה)
