חפירות, וואנשוטים, המון טמטום✨

מוח אצה

פרסי רץ בעוד אנבת' חסרת ההכרה בזרועותיו.

הוא רץ מהר יותר מי שאי פעם רץ.

הוא נכנס למרפאה, והתפרץ לתוך חדר הטיפולים, מלא המיטות.

ויל סולאס ההמום בהה בו.

"פרסי, מה אתה עושה פה?"

הוא הבחין באנבת, ומבטו הפך מבוהל.

ויל הסיט את שערו הבהיר ממצחו. "מהר! תניח אותה על המיטה הזאת!" ויל הצביע על המיטה שעמדה ממש מתחתיו.

פרסי הניח את אנבת' על המיטה ובהה בפניה החיוורות ביאוש.

במשך שעה וחצי, פרסי לא הסכים לצאת מהחדר גם בזמן שויל ריפא את אנבת'.

ויל הוריד את ככפות הרופא מידיו, "נקווה שהיא תתעורר, עשיתי כל מה שיכולתי." אמר.

"כן, תודה." מלמל פרסי, לא מרוכז בשיחה, מבטו נותר נעוץ בפניה של אנבת'.

"אה, אני אשאיר אותך לבד..." מלמל ויל ומיהר לצאת מהחדר.

"אנבת', בבקשה תתעוררי.." מלמל פרסי שוב ושוב.

הוא הניח יד על פניה, הפנים היפות שלה.

בלי התראה, אנבת' פקחה עיניים.

"מוח אצה!"

פרסי פלט נשיפת הקלה.

"אנני, את חיה!" קרא בשמחה.

"ברור מוח אצה, לא תוכל להיפטר ממני בכזאת קלות." 

----------------------------------------

אממ, וואנשוט קצר וקיטשי. יאי.

מקווה שנהנתם✨