התמונה לא קשורה, אבל עדיין עצובה, (טרטרוס😭)
בסוף החלטתי לא להפסיק לכתוב וואנשוטים, ווהווו.
אממ, תסלחו לי על הוואנשוט העצוב.
----------------------------------------
אנבת' חזרה למחנה החצויים עם עננה כבדה בליבה, פרסי- מוח אצה שלה, מת.
היא התקדמה בחוסר חשק לעבר גבעת החצויים, דמעות עדיין עמדו בעינייה האפורות.
ניקו בדיוק סייר ליד העץ של תאליה, "אנבת', חזרת, הצלחתם למצוא את החרב ההיא?"
ניקו שם לב שמישהו לא נמצא, "רגע.. איפה פרסי?"
היא לא הצליחה לענות ורק פלטה יפחת בכי.
הבנה התפשטה על פניו, "הוא לא.. אוי אנבת', אני כל כך מצטער." אמר. דמעה בודדה זלגה במורד לחיו.
היא רק הנהנה, לא מסוגלת לדבר.
היא פשוט ברחה משם, היא רצה, היא לא רצתה לראות אף אחד לעולם,
פרסאוס ג'קסון, הגיבור שלה, מוח האצה שלה, הקריב את חייה למענה.
הוא מת.
------------------------------------
בבקשה על תהרגו אותי:)
בוואנשוט הבא יהיה משהו שמח, מבטיחה.
בעיי.
YOU ARE READING
חפירות, וואנשוטים, המון טמטום✨
Adventureפעם היה כתוב כאן שיהיו כאן וואנשוטים ולפעמים חפירות. עכשיו אני מבינה שזה בעצם חפירות ולפעמים וואנשוטים. אני מעלה וואנשוט מטורלל פעם בכמה זמן ורוב הזמן חופרת. אני מאוד אוהבת לחפור. אני מאוד מוזרה.