אני מתרגש לראות את יונגי היום בהופעה הקטנה שיש לי היום בסטודיו.. זה לא ממש הופעה כזאת גדולה... הופעות גדולות אנחנו רוקדים על במה אבל כל פעם שאנחנו מסיימים כמה שירים אז אנחנו עושים הופעה קטנה בסטודיו.. ואפשר להזמין את מי שרוצים.. תמיד ג׳אנגקוק וטאהיונג באים לתמוך בי ואני רוצה שגם יונגי יגיע היום כי זה חשוב לי.
התארגנתי בפינה של החדר וסידרתי את הנעליים שלי.
"אני רואה שהיקדמתי קצת..." שמעתי את הקול של יונגי מאחורי.
"יונגי..." הסתובבתי וחייכתי אליו.
"לא, הגעת בזמן" עדיין חייכתי "זה עדיף מלאחר...ואני רואה שאתה כבר.. אחרי אימון" הסתכלתי על הורידים הנפוחים שלו והשרירים המזעים שלו.
"כן...יש לך איזה נייר במקרה...? אני שחכתי את המגבת שלי בבית." יונגי חייך.
"אתה יכול להשתמש בשלי." הבאתי לו את המגבת שלי.
"אתה בטוח שאתה רוצה את הזיעה שלי על המבגת שלך...?" יונגי ציחקק.
"כן, זה לא משנה לי" עניתי וניסיתי להחביא את זה שאני מתלהב ממש.
"או-אוקיי?" יונגי הסתכל עלי מבולבל.
"י-יש לי כאן עוד אחת.. וזאת נקיה.. אז אמ כן." הסמקתי קצת והסתובבתי עם הגב עליו.
"ג׳ימין! מקומות!" הוסאוק קרא לי.
"תשב שם מהר זה המקום הכי טוב" אמרתי ליונגי עם חיוך והלכתי למקום שלי. יונגי התיישב איפה שאני אמרתי לו, עדיין מנגב את עצמו עם המגבת שלי..
ג׳אנגקוק וטאהיונג גם נכנסו ואז המוזיקה התחילה ואני רקדתי עם הקצב, נתתי לעצמי לשקוע ולתת למוזיקה לעשות את שלה. התרכזתי רק בדבר אחד בריקוד. ובדיוק כמו בסרטים כולם מסביב נעלמו וזה היה רק אני כמו תמיד הרגשתי כל כך חופשי עד ששמתי לב למשהו שונה... כולם נעלמו חוץ מיונגי.. זה גרם לי לצאת מהפוקוס ועשיתי פשלה קטנה שאני לא חושב שהיא הייתה כזאת דרמטית לריקוד... אבל אני הרגשתי שאני עומד להקיא. עצרתי באמצע ורצתי לשירותים, תוך כדי שאני בוכה.
"הוא בסדר?" שאלתי את טאהיונג וג׳אנגקוק שהתחילו ללכת אחרי ג׳ימין.
"אנחנו מקווים..." ג׳אנגקוק נאנח.
"ג׳ימין..." טאהיונג הלך לג׳ימין הבוכה שניה לפני שהוא נכנס לאחד התאים.
"אתה היית ממש טוב... מה קרה?" שאלתי אותו. ג׳ימין הסתכל עלי וזה רק גרם לדמעות שלו לזלוג יותר.
"אתה? זה באשמתך?" ג׳אנגקוק הסתובב אלי.
"מה...? אני לא עשיתי כולם..אני רק מנסה לתמוך.." אמרתי "אתם יודעים מה לא משנה אני פשוט אלך..." אמרתי ויצאתי מהשירותים. הנחתי את המגבת על התיק של ג׳ימין ולקחתי את התיק שלי, יצאתי מהסטודיו ונכנסתי לאוטו שלי.
יום אחר כך החלטתי לא להגיע לבית ספר... ידעתי שלא הייתי צריך לפתח חברות עם אנשים.. זה נוראי אני לא צריך את הרגשות האלו.. אבל ג׳ימין..זה ממש כאב לי לראות אותו ככה...משום מה אני לא אוהב לראות אותו בוכה...
YOU ARE READING
The popular kid
Romanceיונגי תלמיד חדש עיר חדשה בשכונה חדשה..ליונגי לא איכפת מכלום... הוא כבר ממזמן איבד את הרצון להצליח בלימודים ואת הרצון לחיות.. יונגי לא טורח להכיר אנשים חדשים או חברים.. זה שהוא לא יכול.. פשוט הוא לא רוצה.. זה יותר מיד עבודה לא רצויה.. הבן היחיד שגורם...
