"חפרתי לך?" שאלתי את יונגי מיואש.
"נה... יש לך יותר גרוע מזה" הוא ציחקק "אני יכול לחבק אותך?" הוא פתח את הידיים שלו.
"כן. ברור" גילגלתי את העיניים שלי וניצמדתי אליו. יונגי חיבק אותי חזק ואני דחפתי את הראש שלי לחזה שלו. נאנחתי בהקלה והרמתי את הראש שלי אליו. "מה אני יעשה בלעדיך שבוע?" שאלתי עצוב.
"ממ אתה תיהיה בסדר.. ואנחנו נדבר כל יום בטלפון." יונגי חייך.
"אבל אם אני אצטרך חיבוק~?" התבכיינתי.
"נתאפק" יונגי אמר בקול רגוע והגיוני "חוץ מזה אתה תהיה כל כך עסוק בתחרות שאתה בכלל לא תשים לב ששבוע חלף כל כך מהר."
"כן.. אתה צודק.." נאנחתי "אבל אני עדיין אתגעגע."
"גם אני" הוא חייך ונתן לי נשיקה קטנה על המצח "שנכנס?" הוא שאל.
"עוד קצת" נשענתי עליו ועטפתי את הידיים שלי מסביב לחזה שלו.
"מה שאתה רוצה אפרוח" יונגי לחש לי באוזן והניח את הראש שלו על הכתף שלי.
"אני רוצה לזיין אותך" ציחקקתי.
"חיי בסרט" יונגי ציחקק והתנתק מהחיבוק.
"בבקשה...?" שאלתי עצוב.
"ג׳ימין... דיברנו על זה..." הוא נאנח.
"אתה צודק. סליחה קיטי בוא נלך" נאנחתי וקמתי ממנו.
יונגי: "ג׳ימיני איפה אתה?"
ג׳ימין: "אני בבית. למה?"
יונגי: "אני בא אליך. אין לנו הרבה זמן עד שאתה נוסע.."
ג׳ימין: "אוקיי"
ניתקתי את השיחה ונאנחתי.
כמה דקות לאחר מכן יונגי כבר היה בבית הוא היה נראה מודאג.
"בייבי? מה קרה? אני עשיתי משהו רע?" יונגי שאל.
"לא.." התיישבתי במיטה ושלחתי את השתי הידיים שלי אליו בפינוק. יונגי התיישב לידי וכירבל אותי בעדינות.
"אז למה לא דיברת איתי אחרי בית ספר?" הוא שאל.
"אני לא יודע" מילמלתי.
"אוקיי משהו לא בסדר איתך אפרוח. תגיד לי אני רוצה לעזור לך" הוא הצמיד אותי אליו.
"אני לא יודע... זה טיפשי קיטי.. זה באמת פשוט סתם איזו מחשבה שלא יוצאת לי מהראש" נאנחתי.
"אוקיי והיא...?" יונגי שאל.
"אני ממש רוצה ל.." נאנחתי "לא עזוב.." אמרתי מהר ודחפתי את הראש שלי לכתף של יונגי.
"בייבי נו תגיד לי..." יונגי נאנח.
"אני רוצה להישאר..." אמרתי והנחתי את היד שלי על החזה של יונגי.
YOU ARE READING
The popular kid
Romanceיונגי תלמיד חדש עיר חדשה בשכונה חדשה..ליונגי לא איכפת מכלום... הוא כבר ממזמן איבד את הרצון להצליח בלימודים ואת הרצון לחיות.. יונגי לא טורח להכיר אנשים חדשים או חברים.. זה שהוא לא יכול.. פשוט הוא לא רוצה.. זה יותר מיד עבודה לא רצויה.. הבן היחיד שגורם...
