The Royal Twins | Seungjin (HEB)

PART 1

להיות נסיך לא ידוע שכולם מסוקרנים לגביו ולחיות כנער רגיל שלומד בפנימיה, גר אצל סבתו שלא מהמשפחה המלכותית עם אחותו התאומה, ושיהיה לו קראש על אחד החברים הכי טובים שלו, לא היה משהו שהיונג׳ין ציפה לו, לא כשהיה ילד.

הוריו של הנער החליטו לתת לו ולאחותו התאומה את ההחלטה מתי לצאת בפני הציבור ושמרו על זהותם האנונימית מאז שנולדו, כל מה שידעו היה שלמלך יש שלושה ילדים, המבוגר היה נסיך הכתב והתאומים הצעירים לא היו ידועים, לא שמם, מראם ואפילו לא מידע קטן. היו כאלה שחשבו שאלו סתם סיפורים שמשפחת המלוכה המציאו בשביל סיפור, והיו כאלה שהאמינו עם כל העדויות מההריון אחרי הכל.

היחידים שידעו את הסוד הענק הייתה המשפחה שלהם ומנהלי הפנימיות, ואף לא התנהג אליהם שונה משאר התלמידים.

היונג׳ין למד בפנימייה לנערים בלבד כשאחותו בפנימייה לנערות בלבד, הם ראו אחד את השני כשהסכימו ללכת לטייל בעיר הקרובה אחרי הלימודים או בחגים בבית סבתם או בארמון.

ובימי הורים? האם לא עקבו אחרי המכונית המלכתית לבתי הספר? בכלל לא שלחו את המלך והמלכה, הסבתא הייתה אחראית על הנערים ולכן לקחה את מקומם של ההורים עוד כשהיו קטנים. הוריהם היו בתמונה ברור, אבל הם לא רצו להסתכן והתאומים ידעו זאת.

והחברים של השניים? לא ידעו מילה על זהותם האמיתית מאחורי הנערים שהם, הם הרי רצו חיים נורמליים אחרי הכל. ככה שלא היה מה לספר, הם פשוט היו הם, בלי כל סיפור הרקע.

_

״הוא יגלה במוקדם ובמאוחר,״ אמרה ייג׳י כשישבו התאומים בחדרה, זו הייתה חופשה קצרה מהלימודים והשניים בילו את רוב זמנם ביחד עוברים בין הסלון למטבח לחדרם, דבוקים.

״איך את יודעת?״ שאל היונג׳ין.
״אתה ממש, אבל ממש שקוף.״
עד כדי כך? הנער שאל את עצמו.

דלת החדר נפתחה ואל החלל נכנסה המלכה מחייכת את ילדיה. ״אני מצטערת להפריע יקיריי אבל אביכם מתכנן ארוחה משפחתית, כולם יהיו שם,״ היא חייכה.
״כולם?״ שאלה ייג׳י, ״גם בני דודנו?״
״ברור, אמרתי ארוחה משפחתית.״
״זה בגלל ההעתרה של ג׳ינהיונג, נכון?״ שאל היונג׳ין.
״אחת הסיבות,״ אמרה האם והתיישבה על יד ביתה, ״הוא ירצה שתהיו שם בשבילו, וכל השאר מתגעגעים אל בני משפחתם.״

״ראינו אותם בחג המולד שעבר,״ אמרה ייג׳י.
״אבל אתם מבינים את דברי.״
״אנחנו מבינים, תמיד מבינים,״ היונג׳ין קם ממקומו כדי ללכת להתארגן לחזרה לפנימייה.
״ג׳ין-אה״ קראה אימו לפני שהסגר את הדלת, הנער התעלם הוא נעלם לחדרו.

״ייג׳י, אני יודעת שזה קשה לשניכם אבל זו המשפחה, וזה לאן נולדתם.״ הנערה הנהנה בהבנה, אימה קמה ממקומה ויצאה. ״אני מצפה משניכם להגיע,״ היא סגרה את הדלת מאחורי וייג׳י מצאה את עצמה נאנחת וקמה כל רגליה כדי להתחיל להתארגן גם היא.