כיפה אדומה

1

״מעולה, הלילה ירד.״ חשבה הנערה בעודה מציצה דרך חריך צר בין הוילונות. היא ניגשה אל הקופסא שהוחבאה מתחת למיטתה ונשמרה ל״יום מיוחד״.
אצבעות דקות החליקו על נצרה ושחררו אותה בנקישה. אותן אצבעות סידרו בשורות את המחסניות הנוספות בכיסים הפנימיים של השכמייה והחביאו סכינים במגפיים השחורות והגדולות אותן נעלה הנערה. אותן אצבעות נכנסו בין שפתיים אדומות ומלאות ואפשרו לשריקה צורמת להישמע ברחבי אותה בקתה קטנה ביער. שני זאבים אפורי פרווה התייצבו כחיילים לצד הנערה, מוכנים לשמור עליה מכל פגע.
״הגיע היום, מתוקים שלי,״ האצבעות העדינות ליטפו הפעם את ראש אחד הזאבים ופתחו את דלת הבקתה, מאפשרות לרוח לנשוב בחוזקה על פניה של הנערה. היא הרימה את הברדס והניחה את כף רגלה על הדשא הרטוב מגשם שזה עתה ירד.
״בואו נלך להרוג את הבת זונה הזקנה הזאת.״

הנערה החלה בריצה קלה לאורך השדה החשוך, מואר באור הירח הדק הנעוץ בשמי הלילה הכהים. הזאבים מיהרו אחריה. אמנם חיות פרא כמו זאבים ידועות ברעב היצרי שלהן, אבל הפעם עיניה של הנערה הן אלו שנצצו ברעב בוער, משולהב וחייתי עם מניע אחד מאחוריו: נקמה.

חוטב עצים עייף שסיים את יום עבודתו התחיל לעבור בשדה בדיוק כשנכנסה אל עומקו המגן של היער השחור. האפלה והזקנה הכבידו על עיניו, אבל אפילו הוא הספיק לראות נקודה אדומה בוהקת נעלמת אל בין העצים הסבוכים. הוא לא ידע שהוא היה עד לרגע קריטי בהיסטוריה של גרמניה.

ובצד השני של הממלכה, ישבה לה לבדה לצד שולחן אוכל ענק ומפואר מלא בכל טוב אישה זקנה ומקומטת בעלת מבט חמור סבר והבעה לא מרוצה. היא לא ידעה שבמרחק רב ממנה מתקרבת אליה נערה עם משאלה אחת – להרוג אותה. היא לא הכירה את הנערה, לא ראתה אותה מעולם ולא נתקלה בשמה, ובכל זאת האישה הפכה את חייה של הנערה על פיהם. מחיים צפויים של עושר ואושר נגזר על הנערה לחיות חיים של פחד, בדידות ומנוסה, הכל בגלל אותה זקנה.

באותו יום התחיל סיפור של נקמה.