אני. כמו זומבי, ללא רגשות
אני כבר לא צוחקת מבדיחות אני מחייכת המון אבל מבפנים אני לא באמת רוצה לחייך אני סובלת אני קלועה בראש של עצמי בין המחשבות והבעיות שעוטפות אותי שחונקות אותי ומתביעות אותי לאט לאט מחכות כבר למותי שיוכלו להשתלט על אותו הגוף הריק מבפניו מחכות לרצוח ולהרוג את כל רגשותי או לפחות את מה שנשאר מהם .
