נקודת מבט ג'ימין:
עמדתי שם מבולבל ומודאג הבטתי אל הדלת וניסיתי להבין מה קרה לאמא, פניתי אל אחת האחיות שוב בניסיון להבין מה קרה, וקראתי אליה "בבקשה תגידי לי מה קרה לאמא שלי, בבקשה" התחננתי אליה והבטתי בה עם מבט כה עצוב, היא הסתכלה עליי ובחנה אותי ואמרה "אתה הבן שלה?" ועניתי "כן". "אוקיי" היא ענתה ואז התחילה לומר "מצבה של אמך הדרדר מאוד איננו חושבים שהיא תחזיק מעמד עוד זמן.. אני מצטערת" הסתכלה עליי עם קצת עצב, ואני הייתי בהלם לא ידעתי מה לומר התחלתי לרעוד וכולי פרצתי בבכי הרגשתי איך דמעותיי החמות חונקות את גרוני נפלתי לרצפה והתחלתי לבכות, קראתי אל הרופאים שאני רוצה לראות אותה אך הם רק השתיקו אותי ואמרו שאי אפשר להכנס עכשיו..
הסתכלתי במבחן שנפל מידי הבטתי בו והתחלתי לבכות, "רק רציתי לגרום לך להתגאות בי אמא, רציתי לשמח אותך ולהראות לך שהנה אני מצליח ולא מתייאש.." מלמלתי בלחש ודמעותיי המשיכו לזרום על גבי הדף הרטוב..
עברו כמה ימים מצבה של אמא עדיין לא טוב היא מאושפזת ומחוברת להמון מכשירי הנשמה, אני ואבא נמצאים איתה בבית חולים, אבא נראה מרוסק כל כך שבור קשה לי לראות אותו ככה, אני רק מקווה שאמא תהיה בסדר והכול יחזור להיות כמו שהיה..
ישבנו לצד אמא בחדר אמא הייתה מונשמת ומורדמת כך שלא יכולנו לדבר איתה, הבטתי באמא, היא הייתה כל כך שונה כל כל רזה וקטנה חיוורת וחלושה היא כל כך השתנתה, "אמא שלי אני כל כך מתגעגע אלייך" מילמלתי בשקט ופרצתי בבכי, בכיתי במשך כשעה עייני כבר כאבו וכולי הרגשתי נפוח הייתי כל כך עייף עד שהרגשתי שאני נרדם..
עברו שלושה שבועות מצבה של אמא עדיין איננו טוב היא עדיין מאושפזת, מורדמת ומונשמת, אני כבר כל כך דואג ומפחד אני מקווה שהיא תקום והכול יהיה בסדר..
ישבתי ליד אמא והחזקתי בידה היא הייתה קרה עטפתי אותה בשתי ידיי בניסיון לחמם אותה, הצלחתי לחמם אותה טיפה, שמחתי הבטתי בעיניה הסגורות של אמא ונאנחתי "אח אמא אני כל כך מתגעגע אלייך את אפילו לא יודעת כמה" אמרתי בכאב "את כל כך חסרה לי ולאבא, אנחנו רק מקווים שתחלימי ותחזרי אלינו" התחלתי לבכות "אני אוהב אותך אמא אני לא רוצה לאבד אותך.. " אמרתי כבר בקול חרישי כשגרוני נחנק מהקושי והדמעות רק מציפות אותי..
"ג'ימיני תתעורר" מישהו ניער אותי קמתי וראיתי את אבא "מה? אה? אבא?" אמרתי בבלבול לא מבין "ג'ימני נרדמת על אמא חמוד אז הערתי אותך, אתה אולי רוצה ללכת לבית לנוח? ואני אשאר פה עם אמא?" אבא שאל אותי, הרגשתי עייף אז הנהנתי אליו והוא קרא אליי "בזהירות חמוד ותנוח טוב" "תודה אבא, תהיה עם אמא" אמרתי אליו ויצאתי לכיוון הבית
הגעתח הביתה התקלחתי שמתי פיג'מה ועליתי לישון..
"אמאא את בסדר" צעקתי אליה ורצתי לחבק אותה, "גימיני כל כך התגעגעתי אלייך" אמרה לי "אמא" אמרתי והתחלתי לבכות וחיבקתי אותה יותר חזק, "את היית כל כך חסרה לי ולאבא כל כך התגעגענו אלייך, חזרת אלינו סוך סוף" הבטתי בה בעיניים נוצצות מאושר..
"ג'ימיני" אמא קראה אליי ואז הסתובבתי אליה ולפתע בום הכול נעלם הטלפון צילצל והתעוררתי, התיישבתי על המיטה "אח זה היה רק חלום" אמרתי בייאוש, מישהו התקשר, זה היה אבא, "הלו?" עניתי "ג'ימיני" הוא אמר וקולו רעד "אבא? קרה משהו?" שאלתי בדאגה "גימיני, בוא דחוף לבית החולים" אמר בקול לחוץ "אבא?? קרה משהו לאמא?" שאלתי בפחד, "לא גימיני, אבל בבקשה ממך הזדרז" אמר וניתק את השיחה.
הייתי לחוץ ומודאג חטפתי מהארון ג'ינס וחולצה ומיהרתי להתלבש וללכת לבית החולים, יצאתי מהבית נעלתי אותו ומיהרתי לבית החולים.
"הנה הגעתי סוף סוף" אמרתי לעצמי ורצתי אל חדרה של אמא.
הגעתי לחדרה וישר פתחתי את החדר במהירות ונכנסתי לבפנים, נכנסתי וראיתי את אמא חלושה וחיוורת עם המון מכשירים סביבה היא הייתה רדומה, אבא החזיק לה את ידה, ואחות טיפלה בכמה מכשירים, רצתי לעבר אבא וקראתי אליו, "אופה, מה קרה לאמא??" שאלתי בדאגה מניח את ידי עליה ומביט באבא, "אמא מונשמת ומורדמת, כמו שאלה יודע המצב שלה הדרדר וחוששים לשלומה הרוםאים אומרים שלא נשאר לה הרבה זמן לשרוד ושאנחנו צריכים להתכונן להפרד ממנה" אבי אמר לי ודמעוך התחילו לגלוש על פניו.
הרגשתי שאני עומד להתמוטט הרגשתי כל כך חלש והרגשתי איך הדמעות תוקפות אותי "לא אבא, לא אנחנו לא יכולים להפרד ממנה, אופה לא בבקשה לא, אמא אל תעזבי אותנו" אמרתי בכאב והדמעות זרמו ממני אני לא מוכן לאבד אותה עכשיו..
הרופא נכנס לחדר ועשה כמה בדיקות לאמא, ואז פנה אלינו "אני באמת מצטער אבל אנחנו לא חושבים שהיא תשרוד את זה.. לצערי תצטרכו להפרד" אמר אלינו בטון קצת שקט "אני אתן לכם להפרד ממנה עכשיו" אמר ויצא מהחדר
הבטנו אני ואבא אחד על השני ואז על אמא, הבטתי בו שוב חזרה ואז אמרתי לו "תפרד אתה קודם, אני אצא כדי לא להפריע לך.. " אמרתי ויצאתי מהחדר יושב על הכיסא שמחוץ לחדר מוציא את הטלפון ואוזניות ושומע שירים
אבא יצא לאחר כעשרים דקות בערך, עיניו היו אדומות מבכי ומבטו היה כאוב "זהו סיימתי ג'ימין אצה יכול להכנס" אמר לי בקולו השבור, הבטתי בו במבט עצוב הנהנתי ונכנסתי.
עמדתי בפתח הכניסה סוגר את הדלת ומתקרב בצעדים איטים לאמא, הגעתי למיטתה התיישבתי לידה החזקתי בידה והבטתי בפניה החיורות בעיניה העצומות..
"אומה, אומה שלי, אןמה היחידה שלי, אל תעשי את זה בבקשה אל תעזבי אותנו, אומה בבקשה אנחנו אוהבים אותך אל תעזבי אותנו מה נעשה בלעדייך אומה למה למה דווקא את למה דווקא אלייל הגיעה המחלה הזאתי למה? את מלאך זה לא מגיע לך אמא זה לא מגיע.. אומה בבקשה אל תשאירי אותי ואת אבא לבד בבקשה אנחנו לא נשרוד פה בלעדייך, אבא כבר שבור אני לא יכול לראות אותו ככה בבקשה אומה בבקשה תשארי פה איתנו אני לא יכול לתת לעצמי לאבד אותך עכשיו, אמא אחרי כל מה שעברנו ביחד אחרי כל מה שלימדת אותי את היית זאתי שעזרה לי כשהיה קשה לי את זאתי שתמיד הצחקת אותי ושמחת אותי, שלמדת אותי שאסור לי להתייאש ואני צריך להתמודד ולחייך תמיד, את זה שאמרת לי שבחיים יש קשיים ושעלינו להתגבר עליהם ולהמשיך הלאה אז למה אמא למה את עוזבת אותי אמא אני אוהב אותך אל תעזבי אותי" הדמעות ירדו מעייני כמו נהר שנשפך קולי כבר נסדק עצרתי לכמה רגעים נושף אוויר מנסה להסדיר את נשימתי..
"אומה את זוכרת את היום שביקרתי אותך כאן בבית חולים וקנינו המבורגרים וצחקנו ודיברנו, ואז שאלת אותי איך בלימודים ואני כל כך התאכזבתי לראות אף הפרצוף המאוכזב שלך כשאמרתי שאני לא מצליח בלימודים, את יודעת אומה שמאז אותו היום אני החלטתי שאני אעשה הכול כדי לגרום לך להיות גאה, והנה סוף סוף אני מצליח בלימודים, אבל את מונשמת ומורדמת לא יכולה לראות את הציונים שלי ואולי אפילו להתגאות ולשמוח, אחח אמא כמה רציתי שתהיי גאה בי... הלוואי והיית יכולה לשמוע אותי עכשיו.. "
סיימתי לומר לא יכולתי לשאת עוד את הבכי והמשכתי לשבת ולבכות כמשך שעה רק אחר כך יצאתי מהחדר וקראתי לאבא, הוא הביט בי בעצב ניגש אליי וחיבק אותי, כל כך כאב לי והתחלתי לבכות שוב "אל תדאג ג'ימיני הכול יהיה בסדר" הוא אמר לי וכולי התפללתי שבאמת יהיה בסדר..
עברו שבועיים קשים מצבה של אמא רק מדרדר מיום ליום והרופאים אומרים שהסיכויים שאמא תשרוד הם אפסיים, אני ואבא לא עזבנו את אמא כל הזמן הזה נשארנו איתה והיינו איתה מתפללים שהכול יהיה בסדר
ישבנו לידה אני ואבא אבא הביט בה ואני הבטתי ברצפה לא יכול להסתכל עליה..
לפתע צפצופים החלו להשמע הסתכלתי לעבר מיטתה של אמא וראיתי שמכשיר המוניטור מצפצף והדופק של אמא לא מסתדר ויש בעיות בנשימות שלה, אבי מייד מיהר לקרוא לרופאים ואני פלטתי צעקה "אמאאא" "לא לא לאא את לא יכולה לעזוב אותנו עכשיו לאא אומההה" צעקתי ובכיתי, הרופאים מייד נכנסו לחדר והתחילו לפעול ואיזה אחות הגיעה אלינו ואמרה לנו שאנו צריכים לצאת, אני ואבא יצאנו מהחדר, כולי בוכה ורועד לא יודע מה לעשות אינני מוכן לאבד את אמא בכיתי ובכיתי, חיכינו בחוץ על הכסאות הרגשי שכל דקה זה שעה, הדקות עברו ואני הרגשתי שזהו.
אחד הרוםאים יצא מהחדר ראושו מורכן, "דוקטור מה שלומה היא בסדר?" אבי מייד שאל אך הוא הרים את ראשו בעצב ואמר "אני מצטער, אבל היא מתה, לא הצלחנו להציל אותה.. "
כששמעתי זאת פלטה מפי צעקה "לאאאאאאאא אמא לא אמאאא" הרגשתי את ראשי נהיה כבד לפתע צנחתי על הרצפה והכול נהיה שחור
---------------------------------------------------------
אוקיי אז את הפרק הזה אני מקדישה לרבקיי היפה שלי😍
אז סוף סוף עלה פרק, הפרק היום קצת יותר, ארוך מבדרך כלל האמת שרציתי להמשיך אותו היום אהל החלטתי בסוף שאני יעשה עוד פרק כך שרוב הסיכויים שהפרק יעלה או היום או מחר💜
וכן אני מצטערת ג'ימיני זה לא מגיע לך.. 😞
וכמו תמיד אשמח לשמוע מה אתם חושבים על הספר עד עכשיו ואם יש משהו לשנות לדעתכם? 💙
YOU ARE READING
NEED YOU CLOSE TO ME//צריך אותך קרוב אליי
Romance//*מוקפא*// ג'ימין נער בן 18 עם עבר לא פשוט. משפחתו הייתה שלמה עד שיום אחד קרה מקרה ששינה לג'ימין ולמשפחתו את החיים מאותו יום ג'ימין היה צריך להתמודד לבדו עד שפגש באדם ששינה את חייו *אזהרות* 🚫 תוכן מיני מילים גסות לא להומופובים שיפים: ג'יקוק- עי...
