//*מוקפא*//
ג'ימין נער בן 18 עם עבר לא פשוט.
משפחתו הייתה שלמה
עד שיום אחד קרה מקרה ששינה לג'ימין ולמשפחתו את החיים
מאותו יום ג'ימין היה צריך להתמודד לבדו
עד שפגש באדם ששינה את חייו
*אזהרות* 🚫
תוכן מיני
מילים גסות
לא להומופובים
שיפים:
ג'יקוק- עי...
נקודת מבט גימין: "גילינו שיש לה את מחלת הסרטן בחזה" כך אמרה האחות, אני התחלתי להרגיש סחרחורות איומות, הרגשתי איך כולי רועד ראיתי שחור והרגשתי את רגליי נופלות... פתאום הרגשתי מישהו מנער את גופי קלות "ג'ימין" שמעתי קול קורא אליי פתחתי את עיניי וראיתי דמות מטושטשת, שיפשפתי טיפה את עיניי ואז ראיתי את אבי "או ג'ימין, התעוררת יופי" הוא אמר, "מה, מה קרה לי?" שאלתי, לא הבנתי איפה אני, "האחות בדיוק אמרה לנו את תוצאות הבדיקות של אמא ואז אתה פשוט נפלת והתעלפת" אמר, ואז זה הכה בי, תוצאות הבדיקה של אמא, הרגשתי שוב פעם סחרחורות והחזקתי בראשי, אבי ששם לב לכך הושיב אותי בכיסא והושיט לי בקבוק מים "קח תשתה" הוא אמר לי, אני הנהנתי לקחתי את הבקבוק מידיו ידיי טיפה רעדו ושתיתי בקושי את המים, לא ידעתי מה לעשות כל כך דאגתי לאמא ולא האמנתי שבאמת יש לה את המחלה, הרמתי את ראשי והתחלתי לבכות בכיתי כל כך חזק שלא ידעתי מה לעשות, כל כך כאב לי על אמא, רציתי ללכת אליה ולחבק אותה כל כך חזק ולעולם לא לעזוב, אבל אמא לא הייתה פה, את אמא לקחו לעשות עוד בדיקות, "אמאאא" רציתי לצעוק אבל לא יכולתי, גרוני היה חנוק מדמעות וכולי רעדתי בכיתי ללא הפסק רק רציתי לראות אותה ולחבק אותה... לאחר כשעה: נקודת מבט ג'ימין: עברה ככמעט שעה מאז שהודיעו לנו את התוצאות, אני כבר הצלחתי טיפה להרגע אני חושב? אך כשהרמתי את ראשי ראיתי את אבי יושב על הכיסא ראשו היה מורכן ומבטו כבוי עיניו היו שוברות יכולתי לראות זאת, אבי היה מהאנשים שאינם בוכים כלל, הוא באמת לא בכה, אבל כהשסתכלתי עליו הוא היה נראה פשוט שבור מעולם לא ראיתי את אבא ככה, זה כאב לי לראות אותו במצב כזה, אבל לא יכולתי לעשות כלום אני יודע כמה אמא חשובה לו וכמה אמא חשובה לי, לא רצינו לאבד אותה... עבר חודשיים מאז שגילו לאמא את המחלה, אמא כבר לא עובדת, היא רוב הזמן בבית החולים בבדיקות וכאלה ולעיתים רחוקות היא בבית, אבא איתה רוב הזמן וגם אני, החיים שלנו דיי השתנו מאז שגילו את המחלה לאמא, אבי עובד פחות ממה שעבד, כדי להיות עם אמא, אני לומד אבל בכלל לא מתרכז בשיעורים, שיעורי בית אני כמעט ולא עושה ורוב הזמן אני רק יושן בבית הספר, המורים למזלי מבינים אותי ולא לוחצים עליי, הייתי רוצה ללמוד כמו שצריך אבל אני באמת לא מסוגל, ראשי כל היום מלא במחשבות וגם אם אני רוצה ללמוד איני יכול להתרכז בכלל.. ואמא המסכנה הייתה רגילה לעבוד כל יום בתור מורה ועכשיו, עכשיו היא כל היום בבית החולים מחוברת למכשירים עושה בדיקות כאלה ואחרות, חיה חיים אחרים, כולנו חיים חיים אחרים, חיים שאף אחד לא ציפה להם... כעבור חצי שנה: נקודת מבט ג'ימין: היה היום עוד יום רגיל, הייתי בבית הספר היום חילקו לנו מבחנים המורה ניגש אליי עם פרצוף מאוכזב ומבחן מקופל ראו את האכזבה על פניו, הוא צודק אפילו את עצמי איכזבתי כמה הייתי רוצה להצליח אבל אני פשוט לא מצליח, הוא הגיש לי את המבחן לא טרחתי אפילו להביט בציון ידעתי שזה ציון נמוך ושאין טעם שאסתכל פשוט לקחתי את המבחן ותחבתי אותו לתיקי בייאוש, אכזבה מילאה את לבי הרגשתי מיואש ומאוכזב מעצמי זה כאב לי.. הגעתי הביתה הנחתי את תיקי ונסעתי לבית החולים לאמי, נכנסתי לחדרה והבטתי בה, אמי הייתה נראת נורא גופה היה צנום ולבן היא הייתה נראת כה חלשה, זה שבר אותי זה שבר אותי לראות את אמא ככה, אמא החייכנית והשמחה מלאת החיים שכל הזמן רק חייכה וצחקה פתאום לראות אותה ככה שכובה על מיטה מחוברת למכשירים כולה מצומקת ומכופפת כמעט ולא מדברת בכלל כמעט כאילו והיא לא פה, זה היה לי קשה וכואב המראה שלה ככה שבר לי את הלב לרסיסים, אמא שלי שהיא הכי חשובה לי בעולם והיא ככה במצב כזה, זה אכל אותי מבפנים יותר ויותר ככל שעבר יותר הזמן...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
תודה על יותר ממאה צפיות💙 סליחה על הפרק, מקווה שאהבתם❤ מחר יעלה עוד פרק, סליחה שגמרתי ככה את הפרק אני לא יודעת מה אתם מעדיפים שיגמר במתח או שיגמר רגיל?? אשמח לשמוע💗 אה ולילה טוב😊
