נקודת מבט ג'ימין:
ראיתי את אמי שכובה על הרצפה, גופי התחיל לרעוד וידיי רטטו לפתע יצאה מפי צעקה "אמאאא" צעקתי ורצתי לעברה, "אמאא" צעקתי שוב אך היא לא ענתה, זיעה שטפה את מצחי והתכופפתי לעברה לבדוק את הדופק שלה שמעתי דפיקות מהירות מאוד ונלחצתי ראיתי שאמא מתקשה לנשום ומשתעלת בלי סוף כך שיותר דאגתי, לקח לי המון זמן לעכל את הסיטואציה ולא ידעתי מה לעשות במשך שתי דקות עד שהבנתי שאני צריך להזמין אמבולנס, במהירות לקחתי את הטלפון שלי וחייגתי לאמבולנס נתתי את הכתובת וחיכיתי, בנתיים הייתי עם אמי ודאגתי להרים את ראשה שיהיה לה יותר קל לנשום וניסיתי לעזור לה, לאחר דקות בודדות נשמע האמבולנס, לפתע נכנסו כמה פרמדיקים עם אלונקה לבית קראתי אליהם וצעקתי לעברם שיבואו לפה והם רצו ישר אליי, הם הרימו את אמי בזהירות אל האלונקה ורצו לבחוץ ואני רצתי אחריהם, נכנסנו לאמבולנס ובנתיים חיברו לאמי מכשירי הנשמה שיהיה לה קל יותר לנשום.
ישבתי ליד אמי והחזקתי בידה כולי רעדתי ובכיתי לא ידעתי מה לעשות לא יכולתי לראות אותה ככה, שאלתי את הפרמדיקים אם היא תהיה בסדר והם אמרו שהם מקווים שכן, אבל לבנתיים זה נראה שהיא תשרוד, זה קצת הרגיע אותי אבל עדיין הייתי נורא לחוץ, דאגתי מאוד לאמא לא רציתי לאבד אותה לא רציתי שהמשפחה שלנו תתפרק, המחשבות על זה הרגו אותי מבפנים ורציתי למות, הרגשתי נורא. לפתע קול אחד הפרמידיקים עצר את מחשבותיי "הגענו" שמעתי אותו קורא לעברי ומהר מיהרתי לרדת אחריהם מן האמבולנס הם רצו למחלקת טיפול נמרץ וכך אני אחריהם לא עוזב לרגע את אמא, הכניסו אותה לחדר במחלקה וחיברו אותה לכל מיני מכשירים, התיישבתי ליד אמי בדאגה והתחלתי לבכות הכול פשוט התפרץ לי בכיתי כמו שלא בכיתי כל חיי, החזקתי לאמא כל כך חזק ביד ולחשתי לה "אמא בבקשה אל תעזבי אותי, בבקשה אני אוהב אותך, אל תעזבי אותי.. בבקשה.. אמא.." אמרתי בקול חנוק ודמעותיי זלגו מעייני ללא מעצורים..
לאחר כמה דקות הדלת נפתחה אני כבר הצלחתי להרגע פחות או יותר,
"סליחה" שמעתי קול קורא אליי זאת הייתה אחת האחיות, "תוכל בבקשה לבוא למלאות כמה טפסים?" היא שאלה אותי, לא רציתי ללכת למלאות את הטפסים ולהשאיר את אמא לבד לא רציתי לעזוב אותה רציתי רר להחזיק לה ביד ולעולם לא לעזוב, אבל לא הייתה לי ברירה והייתי צריך למלאות את הטפסים אז הלכתי בלית ברירה אחרי האחות.
מילאתי את כל הטפסים והייתי בדרכי חזרה לחדרה כשנכנסתי לחדר ראיתי את אבי, "אבא" אמרתי "מה את עושה פה?" שאלתי, לא ידעתי איך הוא הגיע לכאן ומי הודיע לו על אמא, מרוב לחץ ודאגה לאמא שכחתי לדבר עם אבא.
"התקשרו אליי מבית החולים" אבא אמר לי ואני רק באתי והתיישבתי ליידו מביט באמא עם דמעות בעיניים שמאיימות להתפרץ
"אני מקווה שהיא תהיה בסדר" מלמלתי.. ואבי רק חיבק אותי בתגובה ולחש "היא תהיה בסדר"...
לאחר כמה ימים:
נקודת מבט ג'ימין:
אמא התחילה להתאושש ולהרגיש יותר טוב אני ואבא היינו איתה כל הזמן במשך כל הבדיקות שעשו לה, ואנחנו רק התפללנו וקיוונו שהיא תרגיש טוב..
אני ישבתי ליד אמא והייתי איתה לאחר כמה דקות אבא נכנס עם שקית אןכל שקנה וקרא לי "הבאתי אוכל" הסתכלתי עליו, לא היה לי כל כך חשק לאכול אבל אבי הכריח אותי לאכול בטענה דחא אכלתי כמעט כלום בזמן האחרון ועליי לאכול לפני שיקרה לי משהו..
סיימנו לאכול וישבנו עם אמא, לפתע נשמעה דפיקה על הדלת ואחות נכנסה
"משפחת פארק.. תוצאות הבדיקות הגיעו" אמרה האחות, מבטה היה מעט עצוב ואפילו מודאג..
שמתי לב למבטה המודאג של האחות והתחלתי להלחץ נורא פחדתי מתוצאות שליליות המחשבות התחילו להציף אותי, על מה התוצאות והאם זה רע..?
"תוצאות הבדיקה הם.." אמרה האחות ונעצרה לרגע נושמת אוויר גופי התחיל להתמלא זיעה וידיי התחילו לרעוד מעט, פחדתי נורא..
-----------------------------------------------------------
אז סוף סוף עלה פרק, סליחה שלא העליתי בשבוע שעבר עוד פרק, אני יפצה אתכם ואשתדל לעלות השבוע עוד שני פרקים💜
אה, מקווה שאהבתן את הפרק, וכמובן אשמח לשמוע דעות או שאלות או הערות😊
אה וסליחה אם השעה מאוחרת חחח, אהמ בכל אופן אני יפסיק לחפור.. לילה טוב😍
YOU ARE READING
NEED YOU CLOSE TO ME//צריך אותך קרוב אליי
Romance//*מוקפא*// ג'ימין נער בן 18 עם עבר לא פשוט. משפחתו הייתה שלמה עד שיום אחד קרה מקרה ששינה לג'ימין ולמשפחתו את החיים מאותו יום ג'ימין היה צריך להתמודד לבדו עד שפגש באדם ששינה את חייו *אזהרות* 🚫 תוכן מיני מילים גסות לא להומופובים שיפים: ג'יקוק- עי...
