מכירים את הימים האלה שאתם אמורים להיות שמחים בהם אבל לא מסוגלים להניח את החרדות בצד?
את הימים שאתם מבקשים מחברים שלכם שידברו איתכם סתם ככה בלי לשאול שאלות כי אתם יודעים שלא תעמדו בזה?
שאתם כותבים בקבוצות בתקווה שלפחות מישהו אחד יקרא דרככם ויתן לכם את היחס שאפילו אתם לא ידעתם שאותו אתם צריכים?
אז היום הזה היה כזה.
התעוררתי בשבע וחצי בבוקר כשאמא שלי העירה אותי באגרסיביות על מנת שאפתח את הדלת לחברה שלי שאמורה להגיע היום, והיא העירה אותי עוד פעמיים בצעקות בטענה ששמעה דפיקות בדלת למרות שלא היה שם אף אחד.
היום היה אמור להיות מושלם.
חברה שלי ואני היינו אמורות לכתוב יחד עבודה בקולנוע, ללמוד למבחן בתנך, ולהכין אותי לצו הראשון שלי שיתקיים בעוד יומיים.
לא עשינו אפילו דבר אחד מתוך אלה.
כבר קרוב לשבוע שאני מסננת את בת הזוג שלי לעבודה בהיסטוריה בגלל שאני לא עומדת בזה, הלחץ מהמבחן הפסיכוטכני משפיע יותר מדי, גורם לי להרגיש כמו חרא, כמו כלום, כמו ילדה טיפשה.
הציפיות ממני בשמיים.
אחי הגדול התקבל לתפקיד שרצה עם הציונים הטובים ביותר שיש, אך כשאני מנסה לעשות מבחני פסיכוטכני מדומים אני לא מצליחה להוציא יותר מ50 מתוך 90.
כולם מצפים ממני לכל כך הרבה בגלל שאחי ואבי חכמים כל כך אבל הם לא מבינים שהמעט שאני מצליחה לעשות מגיע אחרי המאמץ המקסימלי שאני מסוגלת להפיק מבלי להיכנס עמוק יותר לתוך הדיכאון והשנאה העצמית שלא עוזבת אותי לרגע.
אני כותבת את זה ולא מסוגלת לעצור את הדמעות למרות שאני לא יודעת למה.
אני כבר רגילה למחשבות האלה, רגילה לכאב שבלאכזב את כולם, אבל כל פעם מחדש מוצאת את עצמי בוכה על שטויות.
היום אמרתי לחברה שלי משפט שהכאיב לי
"זה מצחיק שהחוסן הנפשי שלי היה חזק יותר כשלא היו לי חברים מאשר עכשיו כשיש לי."
זה כואב כי זה נכון.
התרגלתי להיות תלויה באנשים שיעשו הכול בשבילי ואני כבר לא יודעת איך להתמודד עם זה לבד.
אני לא רוצה להתמודד עם זה לבד אבל אין לי ברירה אז אני פשוט זורקת את זה, מתעלמת מזה עד שזה מתפרץ בצורה שאני לא רוצה שתחזור על עצמה.
אני מתנצלת, היום לא אעלה דמות יומית. בבקשה חכו לפעם הבאה. אני מתנצלת גם על הפרק הקצר, היום שלי לא היה מעניין ואם הוא כן אני לא מצליחה להיזכר בזה. ואני מתנצלת עם דיכאתי אתכם.
רק רציתי לציין שהיום שלי קצת השתפר כשאמא שלי הגיעה לחדר שלי כשסיימתי לכתוב את הקטע הקודם. היא עזרה לי לעשות עוד כמה מבחנים והסבירה לי דברים שלא הבנתי.
אני מרגישה קצת יותר טוב אם זה מעניין מישהו.
YOU ARE READING
my life
Randomלכבוד השנה החדשה לקחתי על עצמי פרויקט חדש✨ אז מטרת הספר הזה היא אחת ויחידה - לגרום לי להפוך ליצור אחראי יותר שאשכרה זוכר דברים שהוא אמור לעשות. בספר הזה אכתוב מה שקורה לי בכל יום בצורה סיפורית. כנראה שלא אעלה כל יום כי החיים שלי לא עד כדי כך מענייני...
