The boss

פרק 27:

נקודת מבט ג'אנגקוק:

"אייש!!"צעקתי בסלון והעפתי את הכיסא "מה קרה עכשיו??" נאמג'ון בא ושאל אותי "הוא חושב שאני יאנוס אותו" "עשית את זה פעם אחת לא?" "אני לא נכנסתי לתוכו!" "אבל אתה כן הכנסת"

"טוב זה לא משנה עכשיו אבל נאמג'ון אני באמת אוהב אותו!" "אני יודע" "מה אני יעשה??" "נתחיל בזה שתשחרר אותו הוא לא כלב" "אוקי ומה אז??" "תן לו להיות לבד לחשוב קצת" "אוקי"

אמרתי ועליתי לחדר שלי וראיתי אותו בוכה מתי שנכנסתי ויש לו סימנים בידיים מהאזיקים כי הוא ניסה לברוח מין איזה בן זוג אני?? התקרבתי אליו והוא ניסה להתרחק "תרגע אני משחרר את האזיקים!"

אמרתי לו ושחררתי אותו והוא העיף לי סטירה לפנים ועליתי ועליו "ל-לא בבקשהה!!" "זאת הייתה הפעם האחרונה שאתה עושה את זה!!" צעקתי עליו והוא רעד "ס-סליחה" הוא אמר והושבתי אותו

והבאתי את הקופסה אם המשחות "מ-מה זה?" "האזיקים עשו לך סימנים אני מנקה לך אותם" אמרתי ולקחתי לו את היד "למה אתה עושה את זה?" הוא אמר והסתכלתי עליו והוא עלי

"אני לא הולך לומר לך את זה שוב אמרתי את זה מיליון פעם נמאס לי!" אמרתי ושמתי לו משחה על היד ועזבתי לו אותה וקמתי והוא תפס לי את היד "ח-חכה" הוא אמר לי "מה?"

"רציתי לומר סליחה על מקודם זה פשוט שפחדתי" "זה בסדר בוא לאכול" אמרתי לו ויצאתי מהחדר וירדתי למטה ואחרי כמה דקות הוא ירד וישב לידי מה קרה הוא לא מפחד??

״קח טאה״ ג׳ין אמר והביא לטאהיונג את האוכל שלו ״ת-תודה״ הוא אמר לו והתחיל לאכול וצפיתי בו אוכל והוא שם לב ונחנק ״טאה אתה בסדר???״ ג׳ין אמר והביא לו מים ״כ-כן כן סתם נחנקתי״

הוא אמר לג׳ין והסתכל עלי ״אוקי״ ג׳ין אמר והלך לסלון סיימנו לאכול וקמנו מהמקום שלנו ״סולבי בואי תפני כאן!״ אמרתי למשרתת והיא הייתה בהלם שקראתי לי בשם שלה ״כן אדון ג׳ון״

היא אמרה ובאה ״א-אני רוצה לשטוף כלים אם זה בסדר?״ טאהיונג שאל ״כן בטח אתה יכול״ אמרתי לו והוא הלך למטבח ושיחררתי את סולבי הצצתי למטבח וראיתי איך הוא מנקה את הכלים ומשפשף אותם

אייש אני אם הראד הכחול שלי!!!״ אמרתי ושמתי יד על הראש פאק והתחת הזה טוב אני לא יכול יותר הלכתי אליו וניצמדתי אליו כמו שאני תמיד הייתי עושה לו והוא נבהל

״מ-מה אתה עושה?!!״ הוא אמר וניסה לזוז אבל לא הבאתי לו ״ה-הראש כואב לי!״ הוא אמר ונפל עלי ״טאהיונג?!״ ״טאהיונג!! ג׳ין נאמג׳ון בואו!!!״ צעקתי והם רצו למטבח

״מה קרה לו???״ ״הוא התעלף!״ ״קח אותו לספא!״ נאמג׳ון אמר לי והרמתי אותו ״אוקי אני הייתי רופא אז אני יכול לבדוק מה קורה איתו״ ״באמתת??״ נאמג׳ון ואני שאלנו מופתעים ״כן כן על תהיו מופתעים״

הוא אמר והתקרב לג׳אנגקוק ״תקשיב מה עשית שהוא התעלף?? אני חושב שאני יודע מה קרה לו״ הוא אמר מה איך? ״אני נצמדתי אליו מאחורה כמו תמיד״ אמרתי וג׳ין הנהן

״אז צדקתי זה בגלל שהמוח של טאהיונג קיבל את הזיכרון הזה״ ״אז מה אתה אומר בעצם שהזיכרון שלו חוזר רק מתי שקורים לו דברים שקרו לו בעבר??״ אמרתי וחייכתי את החיוך התחמני שלי

״אוו לאלאלא אתה לא הולך לזיין את החבר שלי בלי רשות שלו!!!״ הוא צעק עלי ״שחכת שהוא הבן זוג שלי?!״ ״שחכת שהוא לא זוכר אותך?!!״ ג׳ין החזיר לי ״אווו!!״ ג׳ימין חימם מהצד מאיפה הוא בא הגמד??

״וואו ג׳ימין מרוב שאתה גמד לא ראיתי אותך כאן״ ״מצחיק מאודד!!״ הוא צעק והלך ״מ-מה קרה??״ טאהיונג התעורר ״התעלפת״ ״ל-למה״ ״בגלל שאתה קיבלת זיכרון שהיה לך״ ״מהה איזה???״

״אתה זוכר מתי שנצמדתי אליך במטבח??״ ״אהה כן אני זוכר ואז שג׳יהופ הגיע והעיף אותנו״ הוא אמר וחייך ״אתה זוכר את זהה!!!״
צעקתי וחיבקתי אותו והוא הזיז אותי

״אוו כנראה שמישהו כאן עדיין לא רוצה אותך!!״ ג׳ין אמר לי והלך אם נאמג׳ון ״אייש טאהיונג למה הייתה חייב להידרס ולא אני?!״ ״למה אתה אומר את זה??״ ״כי אני לא הייתי שוכח אותך אם זה היה קורה לי , אני אוהב אותך יותר מידי!!!״

אוווו!! , זיכרון אחד חזר