Start Over

פרק 12

התלבשתי במהירות, סידרתי את השיער בקושי ויצאתי מהבית עם ההזמנה.
הגעתי לקבלה וניגשתי למזכירה
״שלום, אממ אני קיבלתי מעטפה לחדרי. אני מעוניינת לדעת מי השאיר אותה שם״
״מצטערת, כנראה המעטפה הייתה אמורה להגיע לזוג ששכן שם לפנייך״ המזכירה ענתה בחיוך מתנצל
״זה בסדר,״ חייכתי ״את תוכלי לומר לי את השמות של מי שהיה בחדר לפני?״
״זה נוגד את טעמי הפרטיות״
״אפילו לא שם בלבד?״
״מצטערת״
״זה ממש חשוב לי, זה עניין של חיים ומוות״
״איך? זאת בסך-הכל מעטפה״
״כי אני מכירה את הזוג שהאירוע מיועד להם. זה חשוב לי נורא.״
״אם את מכירה אותם אז כנראה שזאת לא בעיה כ״כ למצוא אותם, לא?״
אוקיי אני לא מבינה ! מה יש לאנשים נגדי!? כיף להם לעצבן אותי??
״אני הייתי בטוחה שהזוג הזה נפטר, אני חייבת לדעת מי שלח או מי היה החדר!״ העברתי את ידיי בשיערותיי, מעבירה את הפוני לאחור בכעס.
״אני מתנצלת״
יצאתי מהמלון, לוקחת מונית למשרד הפנים.
הגשתי לנהג את הכסף ויצאתי מן המונית.
הכנסתי את מפתח החדר לתיק הצד שלי ושלפתי מתוך התיק את ההזמנה.
נכנסתי למשרד, חימום של מזגנים הציף אותי. ניגשתי לעבר דלפק הקבלה ופניתי לאחד המזכירים
״למי אני פונה ברגע שאני צריכה למצוא אדם מסויים?״
״מה זאת אומרת?״ אחד הפקידים ענה
״אני צריכה למצוא אדם כלשהו, יש לי את השם שלו, אני צריכה לוודא שזה באמת אותו אחד שאני חושבת שהוא. למי אני פונה?״
״את לא יכולה לעשות את זה חמודה, אי אפשר סתם ככה-״ קטעתי אותו
״אני ממש מצטערת, כן!? אבל אני חייבת לדעת מי האדם הזה! זה עניין של חיים ומוות!״
״אני מצטער-״
״אל תצטער! מי האחראי כאן?!״
״בואי אחריי״ הוא נאנח וקם מכיסא העור המזויף שלו.
הוא דפק על אחת הדלתות, מלמל משהו לאדם שעמד בתוך החדר וזז, נותן לי להיכנס.
נכנסתי, לא אומרת תודה.
״אתה יכול לתת לי מיקום של אדם כלשהו לפי שם?״ פניתי לאדם שהיה עם הגב אלי, מדפדף במחברת סגולה.
״בשבילך הכל, ג׳סי שלי״ הוא הסתובב אליי בחיוך וגיליתי את פרצופו של ג׳ייק, ברגע שהוא קלט את הבטן שלי החיוך שלו ירד.
״מ..מ..מה אתה עושה פה??״ נלחצתי
״תגידי לי שזה סתם תוצאות של אכילה מופרזת״
עיניי התמלאו דמעות, הדבר שהכי פחדתי ממנו קורה.
״ג׳ייק אני..-״
״השארת אותה״
״ג׳ייק-״
״סעמק ג׳סיקה ! למה !?״
״אתה לא רצית אותם..״ הוא התקרב אליי
״אמרת לי שהפלת״ עיניו התמלאו דמעות גם כן
״מצטערת״
״את.. את מוסרת?״ היינו קרובים ממש
״לא״ בלעתי את רוקי בכבדות
״אני יכול?״ הוא הסתכל עליי
הנהנתי, לא מסוגלת לדבר
הוא הניח את ידיו הגדולות על ביטני, מרגיש את ילדיו הקטנים.
״אני מצטער״
הרמתי את עיניי אליו
״על הכל, על הבגידה, על היחס המזעזע שלי, על הכעס שהטחתי בך״
״אתה יכול לעזור לי בבקשה?״ התרחקתי ממנו, משלבת את ידיי על ביטני
״מה את צריכה?״
״למצוא זוג אנשים״
״מי?״ הוא הוביל אותי לכיסאות
״גבריאלה ובראיין מילר״ אמרתי בכבדות
״שבי״
״אני בסדר, תודה״
הוא הקליד כמה דברים במחשבו
״מי אלה?״ הוא ניסה ליצור שיחה
״אנשים״
״מהם בשבילך?
״די. בבקשה״ הוא שתק
״זאת הכתובת״ הוא הדפיס דת כלשהו והגיש לי אותו.
״תודה״ דמעות של התרגשות החליפו את מקומם של דמעות העצב.
באתי לצאת מן המשרד הגדול אך הוא תפס בידיי פעם נוספת.
״אנחנו יכולים לשבת מתישהו? לדבר??״
״אוקיי״
״זה המספר שלי״ הוא רשם אותו על אחד הפתקים והגיש גם אותו אליי
״תודה״ לקחתי את בפתק ויצאתי מן המשרד.
----
נכנסתי לחדר שלי, במלון. לפני שעוד הדלקתי את האור פשטתי את החולצה וחלצתי נעליים.
הדלקתי את האור ובאתי להיכנס למקלחת, אך דארן עמד בחדר.
״פאקק!!״ צרחתי ושמתי מעליי את החולצה שוב
״מה לעזאזל אתה עושה כאן !?״ צרחתי עליו
״אממ אליזבת׳ אמרה לי להביא לך משהו.. אז ..״
״אז תשאיר את זה פה ותלך! חוץ מזה, איך נכנסת בכלל!? עזוב! אני לא רוצה לדעת״
״בבקשה״ הוא הגיש לי מעטפה. מה הקטע של כולם לעטוף דברים!? אוחחח
ההורמונים -,-
״תצא״ פתחתי את הדלת של החדר, לוקחת את המעטפה ממנו.
״ג׳ס-״ סגרתי את הדלת בפרצופו, אחרי דקה הבנתי שזה לא היה בסדר כ״כ ופתחתי את הדלת שוב. הוא לא היה שם.
נאנחתי, פותחת את המעטפה שהוא הביא לי.
״אולמי הנץ מחר ב- 19:30״
זה מה שהיה כתוב. בלי שום הסבר.
אוחחחחחחח
נעלתי את דלת חדרי, ונכנסתי להתקלח. 
כשיצאתי, מרחתי את עצמי בקרם גוף מרענן ולבשתי פיג׳מה חמימה.
בזמן שהסתרקתי שמרתי את המספר של ג׳ייק האייפון שלי.
תמונת הפרופיל שלו בוואצאפ הייתה תמונה שלו עם עוד מישהי, הבנתי את זה לפי היד שלה שהונחה על חזהו.
אבל הוא חתך אותה מהתמונה.
לא היה לי קשה לזהות מי זאת.
כי זו אני.