עלילות סרג'ין- ירח חדש

פרולוג-לפני שבע שנים

תומאס

היינו באמצע קרחת היער. חושך שרר סביבנו פרט לאור הירח העמום שכיסה את השמיים. שריקת הרוח נשמעה באוזניי ורשרוש עלי העצים מילא את הרקע. שלג נערם על אדמת היער והרגשתי את נעליי שוקעות מעט בכל צעד.

שמעתי צקצוק מכיוונה של אנה, שצעדיה היו מסורבלים כשהיא ניסתה להתייצב בכל פעם שדרכה על השלג.

"זה היה יותר קל אם היינו בצורת הזאב שלנו" היא מלמלה בכעס. כשאנה מצאה את עקבותיו של ראיין, לא עלה בדעתי שזה יהיה במקום בו הכל התחיל. היינו בצפון סרג'ין. כשהגענו, שאלתי את אנה אם היא בטוחה שזה המקום הנכון ועד לפני כמה רגעים היא התעלמה ממני. ידעתי שלא הייתי צריך לשאול את זה, הרי היא הייתה הגששית הכי טובה בלהקה שלי. הסתכלתי לעברה בזמן שסידרה את שערה חום הגולש ממשבי הרוח הקרירים.

"זה רק היה מעכב אותנו. אמרת שהוא נמצא בקרבת מקום" אמרתי. שינוי צורה יכול לקחת מינימום חמש דקות ולא רציתי לבזבז זמן יקר.

"פתאום אתה סומך על חוש הריח שלי" היא רטנה ומעדה מעט מהשלג שכיסה את הנעליים שלנו. היא צקצקה בלשונה בשנית ופניה עדיין היו זועפות. חשתי בזעם שהתחיל למלא את גופה. היא נעצרה ונשענה על גזע עץ שהיה בקרבת מקומה. הירח הכמעט מלא הגיח מהעננים שכיסו אותו ואורו זהר בשמי הלילה.

"לא הייתי צריך לשאול את זה" התחלתי לומר בנימה מתנצלת. הבנתי את הכעס שלה, בגלל שהשאלה שלי נחשבה לזלזול בחושים שלה. ראיתי שהיא לקחה נשימה עמוקה והעבירה יד בשערותיה הגולשות. היא ישרה את מבטה אליי, קשתיות עינייה החומות נצבעו בצהוב זוהר.

"אני מניחה שזה הכי קרוב להתנצלות שאי פעם אני אוציא ממך" היא אמרה בתבוסה והדפה את גופה מגזע העץ. ידעתי שהרגשות שלה היו יותר קיצוניים מבדרך כלל, בגלל הירח. ככל שהוא היה מלא יותר, כך הצד הפראי שלנו שלט בנו יותר. לפתע אנה הוציאה נהמה מפיה וכמה שניות אחרי זה הרחתי ריח מעומעם של מרלו. ראיין גנב משהו יקר ערך שהיה ברשותי, יומן שהכיל דברים שהיה אסור שיפול לידיים הלא נכונות. לא ידעתי מה הייתה הסיבה לכך שהוא רצה אותו לעצמו, הייתי בטוח שיכולתי לבטוח בו. אנה התחילה לרוץ בעקבות הריח שלו והצטרפתי אליה. אסור היה לי לתת לו לחמוק מאיתנו. לא סיפרתי לאנה את כל הסיפור, העדפתי כמה שפחות אנשים ידעו על קיום היומן, בייחוד עם המקרה של ראיין, לא יכולתי לסמוך על אף אחד. משב רוח עז חלף לידנו ודמות מטושטשת חלפה לנגד עיניי. ריח הרום היה חזק יותר מתמיד וישירות אנה זינקה לעברו והצליחה לתפוס את מי שניסה לחלוף במהירות על ידינו. 

היא הפילה אותו לעבר השלג ונהמה כעוסה יצא מפיו. כן, זה היה ראיין, אך ידעתי שהוא לא נכנע בכזאת קלות. ראיין ואנה היו בין הדומיננטיים אצלי בלהקה. לאנה היה מעט יתרון על ראיין, בגלל שהייתה יותר נמוכה ממנו, היא הייתה מהירה יותר. לעומת זאת, ראיין היה גבוה מאנה והיתרון בזה שהמתקפות שלו הצליחו להגיע למרחק גדול יותר מאשר של אנה. הוא משך בשערה, בעט בבטנה והעיף אותה לעבר אחד הגזעים בקרבת מקום. לאנה לקח שניות ספורות עד שהצליחה להתעשת על עצמה וראיין לקח את ההזדמנות וניסה לחבוט בה, אך תגובתה הייתה מהירה. היא הורידה את ראשה מתחת לזרועו, הניפה את אגרופה לכיוון סנטרו ולפטה את זרועו המונפת בזמן שהטיחה אותו על השלג, שהתפזר לכל עבר. היא הצמידה את ראשה לעברו וחשפה את שינייה. גופה של אנה היה קטן כנגד גודלו של ראיין. הוא לא ניסה להיאבק, כי ידע שאם יצליח לגבור עליה, הוא יצטרך להתמודד מולי. אנה שלפה את ציפורניה והעבירה אותן במורד גרונו של ראיין.