עלילות סרג'ין- ירח חדש

המעטפה

אמה

קרסתי על הספה ברגע שנכנסתי הביתה. השעה הייתה שמונה בערב. הייתי אמורה להיות בבית בחמש, אבל ברנדון החליט ברגע האחרון שהוא לא יכול לעבוד היום, לכן אני נשארתי במקומו. בנוסף לזה, מזג האוויר היה משוגע וזה עוד יותר עיכב אותי, בגלל שנאבקתי עם המטרייה כנגד הרוח ולא מספיק זה, גם האוטובוס התעכב לו ויצא שהתרטבתי לאורך גופי. למזלי, איך שירדתי ממנו, הגשם נפסק, אבל הרוחות עדיין נשארו.

"יום קשוח?" אמי שאלה ונאנחתי. הורדתי את התיק הצד שלי ושפשפתי את עיניי הלחות.

"כן" עניתי בעייפות. ניסיתי לסדר את שערי השטני המבולגן והקצת לח.

"רוצה משהו לאכול?" היא שאלה. הנדתי בראשי לשלילה.

"טוב לפחות אני אכין לך משהו לשתות" היא אמרה והלכה למטבח. רציתי לעלות לחדרי, להחליף לבגדים נוחים יותר ויבשים, אבל לא היה לי כוח. ידעתי שברגע שאכנס לחדר, אני אלך ישירות למיטה וארדם. לא רציתי עדיין לישון, היה מוקדם עוד. הייתי צריכה קצת זמן לעצמי, כי הייתי עובדת רוב השבוע.שמעתי את הרוח שורקת מבחוץ כשאמי יצאה מהמטבח והניחה לי את כוס התה על השולחן.

"אז מזג האוויר סוער בחוץ?" היא שאלה בגיחוך כשסרקה אותי במבטה.

"נחשי" אמרתי לה בעייפות. התרוממתי מהספה, לקחתי את הכוס מהידית ונשפתי. הבית שגרנו בו היה פרטי והיו בו שתי קומות. הקומה העליונה הייתה יותר מרווחת, כיוון שהייתה בה שלושה חדרים לעומת הקומה התחתונה. הסלון שלנו הכיל ספה שהתאימה לשלושה אנשים וכורסא שהייתה בצד הימין שלה. שולחן, שהיה עשוי מעץ קשיח שבמרכזו עמד אגרטל ובו הפרחים הלבנים שבחרתי לפני כמה שנים בחנות פרחים.

"אחלה בחירה. פרחים שאין להם צורך במים לזמן ממושך" אמי אמרה לי וחייכתי לעברה. לגמתי מהתה החם והסתכלתי לעברה. במראה החיצוני, לא היינו דומות בכלל פרט לעיניים התכולות שהיו לנו. שערה היה בצבע שחור פחם וגופה היה חטוב יותר, לעומת שלי שהיה צנום יותר. האופי שלה היה הרבה יותר רגוע משלי. יש לי נטייה להיות היסטרית לפעמים, אפילו מהדברים הכי קטנים. שיערתי שאת שערי השטני ירשתי מאבא שלי. לא הכרתי אותו, לא ידעתי אפילו את שמו. בכל פעם שהייתי מעלה את הנושא הזה, אמי הייתה ישירות מתחמקת ממני והייתה משנה את הנושא. כנראה שלא היו לה זכרונות טובים ממנו. הסתכלתי על הבגדים שלה ונאנחתי. הייתי עד כדי כך עייפה, שלא שמתי לב שהיא הייתה עם בגדי האחות שלה.

"מתי את יוצאת ולכמה זמן?" שאלתי והנחתי את כוס התה על השולחן, לצד האגרטל. היא העיפה מבט בפלאפון ונראתה מתוחה יותר מן הרגיל.

"עכשיו" היא אמרה לי בנימה מתנצלת. היא קמה במהירות על רגליה ולקחה את מפתחות הרכב שהיו תלוים על וו ליד הדלת.