עלילות סרג'ין- ירח חדש

העובד החדש

אמה

אחרי שעיכלתי את השיחה עם דן, הרגשתי עוד יותר לחוצה ממה שהרגשתי מקודם. הסתכלתי לעבר השידה שלי וראיתי את המכתב שבגללו הסתבכתי מלכתחילה. אם לא הייתי מציעה את העזרה שלי, זה לא היה קורה. אם אמא שלי לא הייתה יוצאתי מהבית והייתי רואה את הדוור מתרוצץ אחרי המעטפות שעפו באוויר, זה לא היה קורה, אבל זה כן קרה. מזג האוויר אתמול היה סוער, לא הבנתי איך הדוור בכלל הצליח לעמוד בחלוקת המכתבים. התיישבתי על הכיסא שהיה ליד השידה בחדרי ובחנתי את המעטפה. היא הייתה פשוטה, הצבע שלה היה לבן. הדבר היחיד שתפס לי את העין הייתה חותמת השעווה שהייתה באמצע. היא הייתה בצבע סגול ובאמצע היה מצוייר סוג של פרח, אבל לא זיהיתי את הסוג. על המעטפה עצמה לא היה רשום למי המכתב מיועד או כתובת. איך הדוור היה יכול למסור את זה ללא הכתובת? אולי בתוך המעטפה כתוב, אבל לא ידעתי אם כדאי לי לפתוח אותה. אם זה היה משהו אישי? גם אם זה לא משהו אישי, עדיין זה לא בסדר לפתוח דואר של מישהו אחר. מצד שני, אם זה היה משהו חשוב ואותו בן אדם מחכה למכתב הזה? הפלאפון שלי צלצל ועניתי ישירות.

"הלו?" שאלתי בהיסוח דעת.

"אוי התפילות שלי נענו, את זמינה!" קולו של רנו קרא בשמחה. הנחתי את המעטפה על השולחן. אם רנו התקשר אליי בשעה כזאת, הנחתי כבר מה הוא עמד לבקש.

"מה קרה הפעם?" נאנחתי וגלגלתי את עיניי. רנו היה הטבח במסעדה שעבדתי בה כמלצרית. יצאנו לחופש לפני חודש אז חשבתי למצוא עבודה ולהרוויח קצת כסף עד לחזרה ללימודים. החיסרון היה שהיו יותר מידי פעמים שהתקשרו אליי כדי להקדים לעבודה. למזלי היה לי שם את רנו, העובד הנורמלי היחידי שם. גם ברנדון עבד איתי שם, אבל לא הייתי עובדת איתו באותן משמרות. גם מהבחינה שלא היו שם מספיק עובדים וגם מהבחינה שבכל פעם שהייתי באינטראקציה איתו, דעתי הייתה מוסחת.

"ברנדון לא מרגיש טוב" רנו אמר ומצמצתי כמה פעמים. דיברתי איתו לפני כמה רגעים והוא נשמע בסדר גמור. גם אתמול החלפתי אותו...

"מה?" שאלתי לאיטי. שחזרתי בראשי את השיחה עם ברנדון והוא לא נשמע לי חולה, כן עייף, אבל לא חולה.

"הוא מצונן, כך הוא טוען" אמר רנו בנימה חשדנית. נאנחתי ונשענתי כיסאי. מצד אחד, היססתי לצאת החוצה אחרי מאורעות אתמול. מצד שני, הייתי צריכה להסיח את דעתי. לא רציתי לשבת כל היום בבית ולחשוב על מה שקרה אתמול או להתלבט אם לפתוח את המעטפה או לא.

"יש לנו עובד חדש" התחיל רנו לומר וחוסר האונים ניכר בקולו.

"עובד חדש?" התפלאתי. המסעדה שעבדתי בה הייתה יחסית קטנה ולא הייתה כל כך פופולארית בעיירה. היא הייתה מהמסעדות האלה שאם אין מקום אחר לשבת בה, אז יגיעו אליה. הכנסתי את המעטפה לתוך המגירה.