ניקו ישב כשהוא מחבק את רגליו אל גופו ועיניו מהופנטות אל הלהבות המרצדות מולו. הוא שלח את ידיו קדימה, מנסה לחמם את אצבעותיו הקפואות בחומה של האש. החצויים עדיין לא התאספו מסביב למדורה, אבל הוא לא הצליח להחזיק את כל הלחץ בבטן, ואחרי ששבר בטעות את מנורת הלילה העשויה מגולגולת (אמיתית, למקרה שתהיתם) כשהסתובב בחדרו בלחץ, הוא החליט כבר לצאת אל המדורה.
צל שנפל על האדמה לידו גרם לו להרים את מבטו, והוא חייך אל ג'ייסון, שהחזיר לו חיוך והתיישב על ידו.
"איך הלך בשיח-" הוא החל לומר אבל נקטע כשמישהו נעמד מאחוריו והניח את ברכו על גבו. ניקו הרים שוב את מבטו וראה את וויל סולאס עומד שם. ליבו קפץ בהתרגשות והוא הרגיש את חזו מתרחב, מודה על החושך ששרר והסתיר את הסומק שפרח בלחיו.
"אתה יכול לזוז הצידה?" שאל וויל את ג'ייסון, ולפני שניקו הבין למה הוא מבקש את זה, ג'ייסון כבר פינה את המקום שליד ניקו וזז מקום אחד שמאלה, מתיישב על יד אוסטין.
"תודה," אמר וויל וקרס בקלילות אל המקום הריק שהתפנה על יד ניקו, שולח את חיוכו הזוהר אל ניקו המובך.
"נחמד לראות אותך פה," אמר וויל אל ניקו וזרק מקל עץ אל המדורה. "מה גרם לך להגיע לפה פתאום?"
מאז שהגיע למחנה ניקו השתתף אולי פעמיים בערבי המדורה. לרוב הוא העדיף להישאר בחדרו, לשמוע מוזיקת רוק רועשת ולצייר.
"אממ..." ניקו שפשף את עורפו במבוכה, מנסה להמציא תירוץ שישמע הגיוני. "היה לי משעמם, וחשבתי שאולי... אתה יודע... אולי זה לא יהיה כל כך נורא להיות פה. מקסימום אני אבריח כמה חצויים חדשים," ניקו גיחך כשראה מבטים מפוחדים מעט שננעצו בו מכמה חצויים חדשים יחסית. ניקו לא היה חצוי אהוד במיוחד.
"אתה לא צריך להתבייש לומר שפשוט ממש רצית לראות אותי," אמר וויל וצחק.
בזמנים אחרים ניקו היה פשוט מגלגל את עיניו כשוויל ניסה לפלרטט איתו, אבל הוא בדיוק ראה את טוד מגיע אל המדורה עם כמה מחבריו ומתיישב מולו. עיניו של ניקו נפערו בשמחה והוא נופף אל טוד, שהחזיר לו נפנוף ואז סימן לו אגודל זקור לאות הצלחה. ניקו שם לב שרגלו קופצת, מעידה על המתח שהיה שרוי בו.
זמן המדורה לא היה גרוע כמו שניקו זכר שזה היה. אמנם היו יותר מדי דיבורים ואופטימיות לדעתו, אבל אחרי הכול זה היה סביל, מה גם שוויל לא הפסיק לשלוח לעברו את החיוכים הממיסים שלו לפטפט איתו בלי הרף, למרות שניקו אפילו לא הקשיב. החלק הכי טוב, לפי דעתו של ניקו, היה כשאוסטין הביא את הגיטרה שלו, קיילה את החליל צד שלה ו-וויל את היוקלילי שלו, ושלושתם ניגנו ושרו בזמן ששאר החצויים אכלו מרמשלואים צלויים ופופקורן. ניקו היה מהופנט לוויל כשזה שר. היה לו קול נעים, ולמרות שהוא ניגן ושר שירים קיטשיים מאוד, ניקו חשב שזה שהוא נשך את שפתו וכיווץ את גבותיו כשהתרכז, היה כל כך חמוד עד שזה חיפה על זה.
