Unfamous

Where It All Started

‎"לא רציתי ליצור בלאגן ולצאת.. הכל בסדר?"

‎"לא, בטח הכל *לא* בסדר!, מה לעזאזל חשבת?"

‎הוא ציחקק וגומה התבלטה כששפתו נמשכה מעלה, "מה *אני* חשבתי, נהגת על 100 באזור של 50"

‎הוא לא רציני. "משולש"

‎"אוקיי..?"

‎"לבן ואדום, מסומן לאות אזהרה ומתן זכות קדימה, מוכר לך?"

‎"כשהסתכלתי היית רחוקה, מי ידע שתגיעי לפה כל כך מהר"

‎"מה אתה עושה פה בכלל?"

‎"מנסה להכנס מהיציאה האחורית שלו, מה פשר העיכוב?" דלת נפתחת ואורות ומוזיקה בוקעים מבפנים. "את לא עובדת כאן" המשיך הבחור שהיה נראה מוכר גם כן.- "ממש שרלוק אתה" אמרתי בעוקצנות והארי גיחך.

‎"פשוט תשים לב לאיך שאתה נוהג למען השם" אמרתי והתקדמתי בצעדים כבדים לעבר הרכב שלי.

‎פלאשים של מצלמה הובזקו מאחוריי גבי ואותו בחור מהרכב התקדם לעבר הצלם  "אני צריך שתתני לי טרמפ!" הארי אמר מהר. הבחור שפתח את הדלת הינהן להארי "תודה לואי", והלואי הזה נכנס לבפנים.

‎הוא שלח לי מבט מתחנן, -"אנ-" "מעולה"- הוא עצר אותי ונכנס לי בשיא חוצפתו לרכב

‎נכנסתי והסתובבתי אליו, "אני לא הסכמתי לזה"

‎"אני אביא לך כרטיסים לסיבוב הופעות הבא שלי אם פשוט תסעי עכשיו"

‎"אתה לא מבין *כמה* זה אפילו לא מזיז לי את העפעף."

‎"אז מה את עושה פה?"

‎"זה סיפור ארוך.. זה קצת לא הזמן לפתוח בשיחת הכרות אתה לא חושב?"

‎"אוקיי אוקיי פשוט תסעי" הוא הסתכל עליי ושתקתי -"בבקשה" הוא אמר והנעתי את הרכב

‎הוא הכווין אותי מסביב מקום, סימס בטלפון שלו ולואי הזה הופיע שוב, שוב פותח דלת, "מה עכשיו?" הוא שאל אותו והארי הסתובב ונשען על החלון הפתוח שלי, הפרצוף שלו נורא קרוב אליי וכשהתרחקתי היה נראה מבולבל. "אני באמת צריך שזה יישאר בינינו אני ל-"

‎"תחסוך את זה, האנושות תמשיך להתקיים הארי" הנעתי את הרכב שוב והסתובבתי עם הרכב, רואה מהמראה הימנית את הארי מחייך לעברי. החנתי את הרכב באזור המסתורי ממנו הארי יצא כשנתקלתי סנטימטרים ספורים לפני רכבו וניצלתי את מקום החניה הלא חוקי אבל לגמרי פנוי לעומת כל סמ אחר כאן בחניון העצום הזה.

‎נכנס לאולם, מגיעה למקום הישיבה שלי ורואה שגם סטף ישובה ומרגשת ליד ליה

‎"למה התעכבת כל כך?" ליה רטנה והתיישבתי

‎"אני נשבעת שאם עוד רכב אחד היה תופס חניה לפניי הייתי מוציאה את ראשי המעריצות שלהן מהגוף"