מהטלפון שלי נשלחים הבזקים נוראיים שמוודאים את ארבעת השעונים המעוררים שכשלו בתפקידם לפני כן.
זאת ליה. "ערה" עונה במלמול שמסגיר את ההפך. "שומעים" היא מצחקקת ומהטלפון נשמעים קולות נוראיים. "איפה את?" אני שואלת ומתרוממת למצב ישיבה במיטה.
"ידעתי שאחרי אתמול אני אצטרך לפצות אותך אז נתתי לך להמשיך לישון ויצאתי לקנות לנו קצת אוכל למקום הזה שאמור להכיל אוכל אבל אצלנו בדירה הוא קצת חסר תועלת, מצליחה להבין אותי?" היא עונה נורא מהר
"המקרר..."
"כן! המקרר! וואו יש לך את זה עם טריוויה"
"את אמורה לפצות אותי, לא להיות עוקצנית על הבוקר"
"נכון נכון, ואיזה דרך מקסימה יותר בתור פיצוי ללילה ארוך ומלא במעקב אחריי הארי אם לא כרטיסים להופעה היום בערב?!"
"לאלא ליה זה בדיוק ההפך מפיצוי בשבילי" אני אומרת ומפהקת מהלילה הארוך שעברנו אתמול משחזור סרטונים מההופעות שלו ועריכת תמונות לעמוד מעריצים שלה שמאוד מצליח משום מה. בחיים לא אבין את ההערצה העיוורת הזאת, גורם לי יותר ויותר להיות אנטי אליו. הם אפילו לא מכירים את הארי האמיתי, ואם דווקא אשמע לרכילות של פופגלאם בזמן האחרון הוא דווקא האחרון שארצה קירבה אליו.
"את איתי?"
"ממ?"
"בקיצור אני שמחה שאת מצטרפת אליי מחר אני מביאה גלידת וניל עוגיות אני אוהבת אותך ביי". ניתקה לפני שהייתה לי אפילו אפשרות להגיב.
אני מחליטה לקום כשברקע מתנגנים The Neighbourhood
אני עוטפת את שיערי במגבת וליה נכנסת, "את נראית מדהים היום את יודעת את זה נכון?" חיוך ענק פרוס על הפרצוף שלה.
"אני לא באה איתך את יודעת את זה נכון?" מחזירה לה בחיוך ענק גם כן
"למה את ככה? יהיה לנו כיף"
"התכוונת שלך יהיה כיף, באמת ליה כל הלילה היינו רק על הארי הארי והארי, אנחנו יכולות לצאת עם שון וסטף לביז׳ו- הבר החדש"
"אנחנו נצא איתם, פשוט מחר" כשהבנתי שזה לא הולך להגמר ובטח שלא לטובתי, הסכמתי. בתנאי כמובן שעד ההופעה הזאת אני לא שומעת שום דבר שקשור אליו, מה זה כמה שעות הופעה לעומת יום שלם?
מודה, יש משהו מושך בשיער הארוך הזה שלו ובחיוך החצוף, אבל הגבול בין זה לבין לאבד עשתונות כל פעם מחדש שהשם שלו מצוין זה שגעון.
הדלת נפתחה ושון נכנס עם אריזה עם פפיון כחלחל עליה "מזל טובבב" הוא צועק
"היום הולדת שלי היא בעוד עשרה ימים טיפשון"
"זה רק המקדמה" הוא מחייך וזורק עליי את המתנה הקטנה
אני תופסת אותה בקלמזיות מוחלטת ומועדת על המיטה ומחליטה להתיישב. שון מתיישב ליידי ומסתכל עליי פותחת אותה.
בהפרת הקשר אני מזהה שרשרת עדינה עם תליון שמנת מהמם. הוא מניח את ידו בעדינות על הירך שלי ואני מחייכת וקופצת עליו בחיבוק שמשכיב אותו על המיטה. יכולה לזהות את לחייו מתאדמות ורצה להראות לליה מה שקיבלתי.
שון לוקח לי את השרשרת כשאני מראה אותה בהתלהבות לליה ומעביר את שערי לצד בכדי לאפשר לו מעבר נוח לסגירת השרשרת על צווארי. אני עוברת לאורך המסדרון ונעצרת מול המראה, עדיין מתלהבת מהמתנה שקיבלתי.
"אתה מתכוון להסתיר את זה עוד הרבה?" שמעתי את ליה אומרת לשון, רצתי וקפצתי לו על הגב, נאחזת חזק בכתפיו. ״להסתיר מה?״
"שאני גווע ברעב! לא האכלת אותי כל היום תפלצת" הוא קופץ כמו תותח על המיטה כשאני על גבו ולגמרי מעיף אותי ממנו. אני מצחקקת ואנחנו הולכים להכין לנו משהו לאכול.
----
"זה, זה.... וזה! קחי!" ליה זורקת עליי שמלה שחורה צמודה, ג'קט ג'ינס בהיר ונעלי עקב שחורות אני מנידה בראשי לשלילה ולוקחת את הסניקרס הלבנות שלי ונועלת על גבי הג'ינס שלי וחולצת 1D שלי שקיבלתי מליה בגיל 14.
"לא, את לא עושה את זה"
"מה הבעיה בחולצה? מראה את תמיכתי ואהבתי"
"כן, בציניות מוחלטת וברורה לעין. בסדר, אל תשימי את העקבים אבל לפחות את הבגדים שבחרתי לך.."
אני מסכימה, לוקחת את המפתחות של הרכב ואנחנו מתחילות בנסיעה.
אנחנו מגיעות למקום, אורות תכולים ורודים ממלאים את אזור החניה הענק ואני מתחילה להתייאש ולהתעצבן על כל מעריצה מעצבנת שתופסת לי חניה כל פעם מחדש.
"פשוט תרדי, אחנה רחוק יותר ואצטרף"
"את בטוחה?" היא נושכת את שפתייה ומסתכלת החוצה, בטוחה שמתה להתנפל ולצאת מהרכב.
"בטוחה, כבר מגיעה, הכרטיס שלי אצלי." לא עברו 3 שניות וליה כבר יצאה וטרקה את הדלת אחריה. רק במקרים כאלה אפשר לחזות אותה רצה..
אני מוצאת חניה וממהרת להגיע אליה. מקדימה אותי מכונית אדומה קטנה שמלאה בבנות (יתר על המידה שהרכב יכול להכיל אם ניתן לציין) ואני מגיעה לסף העצבים שלי. מתחילה לנסוע מהר לאזור מרוחק יותר בצידו השני של האולם.
אני בולמת בחוזקה כשג'יפ שחור לא נותן לי את זכות הקדימה ומפתיע אותי. עצם הבריח שלי כואבת מהבלימה מהחגורה, כך שהדבר הראשון שאני עושה זה לשחרר את החגורה שלי.
אני יורדת בעצבים ודופקת על חלון הנהג המטורלל.
מהרכב יורד ממושב הנוסע אדם בסביבות גיל ה40, מנסה להרגיע אותי ולדחוף לי כסף. "אני לא רוצה את הכסף שלך! ושמור מרחק קצת, אלוהים שמעת על מרחב אישי?"
כשהשיחה נמשכת ונמשכת דלת הנהג נפתחת ואני מתחילה לחשוב שאני חולמת, ואוי אלוהים ליה הולכת לחטוף אם הבחור הזה נכנס לי גם לחלומות בגללה!
YOU ARE READING
Unfamous
Storie d'amoreדניאל היא סטודנטית לספרות, מתגוררת במעונות של קיי איי סי עם החברה הכי טובה- ליה. נקלעת לתאונה עם הארי סטיילס ומגלה שהמפגש המקרי הזה לא יישכח בקרוב ושלהתרחק ממנו יהיה יותר ויותר קשה. בסיפור מעורבים מקרים שנוגעים לליבי לאחרונה- אזהרה: הסיפור כולל סרטן...
