broken on the inside(בהקפאה)

Part 5

נ.מ- הארי פוטר.

אני ורון עמדנו מחוץ לדלת החדר שלהם, כבר ידעתי מה אנחנו עומדים לעשות. באנו לפתוח את הדלת אך הרגשתי יד קטנה על הכתף שלי. הסתובבתי וראיתי את הרמיוני. ״אתם באמת עושים את זה בנים?״ היא שאלה בקול חלש לא להעיר מישהו בטעות ״כן״ אני ורון אמרנו לה יחד. פתחתי את הדלת, התחלנו להסתכל איפה ניקו נמצא ומצאנו אותו, הסתובבתי לאחורה לבדוק שרון איתי וראיתי הרמיוני גם מאחוריו ״אז הצטרפת איתנו בסוף?״ שאלתי בלחש והיא הנהנה ואמרה ״מישהו צריך להשגיח עליכם.״ ורון הוציא גיחוך קטן אך מיהרתי לשים את ידי על פיו בכדי לא להעיר מישהו. והמניאק הזה ליקק את היד שלי, במהרה הורדתי את ידי ממנו וניגבתי את רוקו על החולצה שלו והוא העיף את ידי עם היד שלו, הרמיוני ניסתה לא לצחוק ולמרות שהחושך ראיתי את זה.

התקדמנו לעברו ושלושתנו ישבנו מצידי גופו, הוויל הזה שוכב ממש ממש קרוב אליו, הם לא נפרדים אחד מהשני לעולם? התעלמתי מזה וחזרתי למשימה שלנו.

הסתכלתי על הרמיוני ורון לראות את אישורם והם הנהנו, לקחתי את יד שמאל של ניקו לאט לאט מהשק שינה והרמתי את שרוולו באיטיות, לא היה שם את הסמל, היה שתי פלסטרים גדולים על ידו ורון אמר ״הסמל מתחת לפלסטרים״ הרמיוני לקחה את ידה ושלפה את הפלסטרים באיטיות, לא היה שם את הסמל, היה שם שתי חתכים גדולים המראים טריים, הוא עשה את זה לעצמו? אני אבחר להתעלם מזה לכרגע. אין לו את הסמל. הפרצוף של הרמיוני היה נראה מודאג כאליו היא רוצה להגיד משהו אך שתקה. ״תבדקו ביד השנייה״ אמר רון, לגמרי התעלם מהחתכים, אני אעשה את זה גם.

התקרבתי להרים את שרוולו הימני, הוא התחיל לזוז ולרעוד, הוא התחיל לפלוט כל מיני מילים כמו ״ביאנקה״, ״אני לא אשם״, ״אני לא רציתי את זה״ ״אני באמת ניסיתי״, ״רק אל תפגעו בו״ או כל מיני כאלה. אני הרמיוני ורון פשוט הסתכלנו עליו בלי לעשות דבר, לחכות שהוא יפסיק. אך לפתע הרגשתי תזוזה מהצד, וויל קם. שיט. מה עושים? הוא בטח קם מהצעקות שלו. היה לו סיוט או משהו?

״מה לעזעזל אתם עושים פה !?״ וויל צעק לעברינו ולא ידעתי ממש מה לעשות. הוא הסתובב עם ראשו אל ניקו והתחיל ללחוש לו ״ניקו, הכל יהיה בסדר״ ״תקום״ והתחיל לנשק אותו ולחבק אותו. ניקו לפתע קם. ״אני בסדר, רק סיוט״ אמר לניקו ומבטו הופנה אלינו במבט מפוחד, הסתכל על גופו ועל היד שלו. מסתכל על הרצפה וקולט את הפלסטרים שנמצאו עליה, לקח את ידו והצמיד אותה במהירות לחזהו שלא יראו אותה. ראשו היה מושפל אך הרגשתי שרצה לבכות, או שכבר בכה. אבל אני לא ארחם עליו. למרות ש.. לא. מגיע לו. סילקתי את המחשבות מראשי ורואה את וויל במבט דואג במיוחד צועק עלינו לעוף מפה, אני ישר פחדתי ממבטו, כאילו רצה לרצוח אותנו. אך לא הלכנו.

הסתובבתי רואה שכל החדר כבר ער. ורואה סימני דם על חולצתו של ניקו. זה מגיע.. מהיד שלו? אולי מהחתכים? הם לחלוטין חדשים.
וויל בהה ביד שלו, לקח אותה והסתכל על התחלואים המדממים ״ניקו.. זה נראה חדש. מה עשית? חשבתי שסיימת עם זה..״ אמר בקול רך יותר בהתחשב שמלפני שנייה שצעק עלינו. הוא תפס את ניקו לחיקו וחיבק אותו חזק. אפילו עוד לא ראינו אם יש סמל על ידו השנייה. לא היה לי אכפת מהם. פשוט הוצאתי אותם מחיבוק ותפסתי בידו הימנית, הרמתי את שרוולו ולא היה שם סמל, אך היה צלקות, של מלא חתכים שנראים מהעבר, מלא. שיט. מה עשינו? סיבכנו את המצב וכולם כרגע מסתכלים עלינו.. ״הייתם צריכים להקשיב לי״ הרמיוני אמרה. ותפסה ביד שלי ושל רון ולקחה אותנו לכיוון הדלת אך מישהו עצר בנו.