ילדי-הגדולים

פרק 3

ה.כ שלומות אנושות
מסיבה כולשהי זה לא נותן לי להוסיף שירים בעברית לסיפור. ביכ. אני ינסה שוב, אולי זה בעיה בפרק הזה ספציפית אבל בנתיים אני רושמת שם של שיר.
אז השיר הפעם הואאא רסיסים של רביב כנר. אחד ה-שירים.
קריאה מהנה🏹✨😈

נ.מ הייזל
הלכתי עם ניקו לכיוון שולחן האדס. הוא נראה מהורהר.
" על מה אתה חושב?" שאלתי אותו.
הוא הרים את מבטו לשנייה ואחר כך החזיר אותו לדשא הירקרק.
"זה מדאיג אותי. כל הסיפור הזה עם התכשיטים."
הוא אמר.
"וגם כל הקטע הזה שהאלים משחקים בנו." הוא הוסיף. שתיקה.
שתקנו כל הדרך עד לשולחן.
הוא צודק.
זה רע, כל הקטע הזה. עוד נבואה. עוד סיפור. עוד מלחמה.
בהיתי בשמיים הכהים, שהתחילו להחשיך, עד שזה היכה בי.
שלושה צמידים. שלוש טבעות.
תאליה אמרה שבחלום שלה הם היו שלושה ילדים.
תאליה, ג'ייסון, ועוד ילדה בשם אסטריד שהם לא הכירו.
שלושה ילדים. ג'ייסון ותאליה בני זאוס. אסטריד הזו בטח גם. אולי היא אחותם למחצה, והיא מתה עם השנים.
שלושה ילדים להאדס. אני, ניקו וביאנקה, אחות של ניקו, שגם מתה.
שלושה ילדים לפוסידון. פרסי, טריטון, וכריסאור, שמת.(ה.כ אני יודעת שכריסאור לא מת, אבל זה מתאים להסקת מסקנות של הייזל.)
חייב להיות קשר בין כל זה.
והתיליונים שעל הצמידים... והקישוטים שעל הטבעות...
"הייזל. הייזל. היייזלללל!" נשמע קול. הרמתי את מבטי. ניקו עמד לידי.
" מה יש לך? אני קורא לך שנה."
חייכתי במבוכה.
"מצטערת." אמרתי.
הוא הנהן. "בכל מקרה, אני הולך לביתן. רוצה לבוא?"
רציתי להגיד שלא, שאני רוצה לחשוב לבד. אבל אז ראיתי את מבטו המודאג. זה לא קורה לי הרבה שאני מרחפת ככה.
חייכתי חיוך מאולץ והנהנתי.
"כן, אני יבוא."

נ.מ אנבת' ישבתי עם מוח אצה ליד האגם. האוויר היה נעים, והשמיים שהתחילו להחשיך היו מושלמים.
הדשא דיגדג את כפות רגליי בעודי חושבת על מה שאמר לנו כירון.
קודם, בארוחת ערב, הסתכלתי על הייזל ועל ניקו. בשלב מסוים הייזל איבדה ריכוז ושקעה במחשבות.
ראיתי מבטה שהיא קלטה משהו, בטח משהו שקשור למה שאמר כירון.
האמת שגם לי יש תאוריה. אבל אני ממש מעדיפה לטעות, כי אם אני צודקת, השאול מחכה לנו.

שלום אנושות✨
מקווה שאהבתם את הפרקקק
אני אישית נהנתי לכתוב אותו🙃
תרשמו לי בתגובות אם אתם חושבים שהייזל צדקה.
יום קסום🏹😈
(אין המלצה לספר בגלל שכל שני סיפורים אני ממליצה)
✨✨✨😈