איילת צעדה במורד הרחוב כאשר לפתע תקף אותה נינג׳ה, היא ניסתה להכות אותו כאשר לפתע דבר מה מואר סינוור את עיניה. איילת עצמה את עיניה בחוזקה והרגישה את גופו של הנינג׳ה רופה וצונח על הרצפה. היא פתחה את עיניה וראתה ממולה צ׳ינצ׳ילה מכונפת עם הילה מעל ראשה. היא הרימה בעדינות את הצ׳ינצ׳ילה וליטפה את ראשו האפור והרך ״צויץ״ הצ׳ינצ׳ילה צייץ. היא העבירה את ידה במורד גבו ״עפריקי״ היא לחשה כדי לא לפגוע באוזניו הרגישות ״התגעגעתי אליך״ הוא קיפץ אל עבר הקרקע והפך לבן אנוש ״גם אני התגעגעתי אליך סנופי״ איילת חייכה חיוך קטן וצחקקה בשקט ״בוא כבר, צריך ללכת לפני שמישהו ישים לב אליך״ הם צעדו במורד הרחוב אל עבר הבית הקטן אשר היה שונה במראהו משאר הבתים באיזור. איילת פתחה את דלת הבית ״חכה בסלון רגע...״ איילת צעדה אל עבר חדר השינה הקטן והסתירה במהירות מחברת סגולה קטנה אשר היה כתוב עליה באותיות קטנות ׳שירים דיכאוניים׳ במגירת התחתונים שלה, שם הוא לא יחפש. איילת פתחה את דלת חדר השינה וסימנה לו שהוא יכול להכנס. ״מותר לי לדעת למה מנעת ממני להכנס?״ איילת הנידה בראשה ״אתה לא תבין...״ עפרי התבונן בה במבט מבולבל ״את יודעת שאת יכולה לספר לי הכל נכון?״ היא הנידה בראשה שוב. ״ תקשיב עפריקי... אני עייפה. אני יודעת שיחסית מוקדם אבל היה לי מבחן ארוך וגדול בספורט והותקפתי על ידי נינג׳ה רצחנית...״ עפרי הינהן ״אני גם אבוא. לראות אותך עוברת מבחן בספורט ולהציל אותך מנינג׳ות יכול להיות מאוד מעייף.״ היא צחקה בעייפות ופיהקה. איילת ניגשה אל הארון שלה ושלפה כותונת לילה שחורה, היא סימנה לעפרי להסתובב. עפרי הסתובב לאט ובאי רצון, היא לבשה במהירות את כותונת הלילה ״אתה יכול להסתובב...״ עפרי הסתובב במהירות...
